הלכה יומית

קודם תפלת ערבית אסור לאכול פת או מזונות יותר משיעור "כביצה" -54 גרם, וכן אסור לישון עד שיתפלל שמא ישכח להתפלל. אולם שאר מאכלים שאינם ממיני דגן כמו פירות וכן כל המשקאות שברכתם האחרונה היא "בורא-נפשות", מותרים קודם תפלת ערבית. ואם התחיל לאכול בתוך חצי-השעה שקודם צאת הכוכבים, צריך להפסיק לאכול ולהתפלל ערבית בזמנה. אך אם התחיל בהיתר לפני החצי-שעה שקודם צאת הכוכבים, מעיקר הדין אינו חייב להפסיק.

אף שאסור לאכול קודם תפלת ערבית, כאשר ציבור מסובים באירוע (כגון בברית מילה) ועדיין לא התפללו ערבית, יכולים להמשיך בסעודתם. וכתבו הפוסקים שבעת הצורך רשאי אף היחיד שלא התפלל למנות אדם אמין שיזכירהו להתפלל ערבית, וכן יכול לעשות תזכורות אחרות. ויש הסוברים שמי שרגיל תמיד להתפלל במניין בשעה קבועה, ויודע בעצמו שאינו שוכח להתפלל, רשאי הוא בשעת הדחק לאכול לפני ערבית.

נשים פטורות מתפילת ערבית. ואף לסוברים שנשים חייבות בכל התפילות פטורות מתפילת ערבית, שהאנשים קיבלו על עצמם להתפלל ערבית כחובה ולא הנשים. ויש שכתבו שמ"מ נשים יתפללו בליל שבת שכן, הבעל המוציאה ידי-חובת קידוש, רמת חיובו היא מדרבן (כי יצא ידי קידוש בתפלת ערבית), ומשום-כך הורו לכתחילה שיתפללו אף הן בליל שבת קודם הקידוש, אלא שלמעשה אין לחוש לזה כלל, ואשה שלא התפללה ערבית יכולה לצאת מהקידוש של בעלה, וכמה טעמים נאמרו בדבר.

מן הדין מותר להבדיל על הכוס או לומר 'ברוך המבדיל' בצאת-השבת, ולעשות מלאכה, אף-על-פי שעדיין לא התפלל ערבית, אולם לכתחילה ראוי לבעל נפש שלא לעשות מלאכה עד לאחר סדר הקדושה של "ואתה-קדוש" הנאמרת בציבור, ואח"כ יבדיל על הכוס. אלא שאף במקרה שהבדיל על הכוס קודם ערבית יאמר "אתה חוננתנו" בתפלה. שכח ולא אמר "אתה חוננתנו" במוצאי שבת ויו"ט, ונזכר לפני שאמר ה' שבסיום הברכה יתחיל מיד "אתה-חוננתנו", ויאמר אחר כך: "וחננו מאתך . . ברוך אתה ה' חונן הדעת". ואם כבר הזכיר את השם שבסיום הברכה, יסיים את תפילתו ולא יחזור בעבור ההבדלה, כיוון שעדיין צריך לאומרה על הכוס, ויצא בה ידי חובתו.

מי ששכח "אתה חוננתנו" בתפלת מוצש"ק או יו"ט יזהר שלא לעשות שום מלאכה קודם שיבדיל על הכוס, או שיאמר לאחר התפילה "ברוך המבדיל בין קודש לחול" בלא שם-ומלכות, ואז יוכל לעשות מלאכה. ואם שכח ועשה מלאכה, עליו לחזור ולהתפלל שוב ערבית ולהבדיל בתפילה (ויש אומרים שיכוון שאם אינו חייב להתפלל שוב תפילתו תהיה כנדבה); וכן אם טעם קודם שיבדיל על הכוס, עליו לחזור ולהתפלל, כיוון שבמקרה זה אינו יוצא בהבדלה שעל הכוס לבדה, משום שכשטעם (או עשה מלאכה) לפניה נוהג בהבדלה שלא כהוגן.

אמרו חכמים "התוכף לנטילת ידיים ברכה אינו ניזוק בכל אותה סעודה", ועל כן צריך להיזהר לכתחילה שלא להפסיק שלא לצורך בין נטילת הידיים לברכת "המוציא" אפילו הפסק קל של שיעור הליכת כ"ב אמה (כ-12 מטר; והוא זמן הליכה משוער בכ-16 שניות), וכן יש להיזהר שלא לדבר שלא לצורך הסעודה ואפילו בדברי תורה. אך כיוון שזוהי מחלוקת הראשונים האם מותר להפסיק בין נטילת הידיים לסעודה לבין ברכת "המוציא", לכן לכתחילה נזהרים שלא להפסיק אולם מי שבפועל הפסיק, כל עוד ולא הסיח דעתו לגמרי מנטילת ידיו, אינו חוזר ונוטל ידיו.

בין נטילת הידיים לברכת "על נטילת ידיים", אין לדבר כלל ואפילו מילה אחת ויש להיזהר לסמוך את ברכת נטילת ידיים לנטילה ככל האפשר, (וכתבו הפוסקים שלכתחילה יש להיזהר שלא לדבר מתחילת הנטילה). ואם עבר והפסיק בדיבור לאחר שגמר נטילת שתי ידיו, יש שכתבו שינגב ידיו, אך תוך זהירות שלא לטמא אותם (כגון ע"י חיכוך בשערות הראש או נגיעה בנעליים) ואחר כך יטול ידיו שוב ללא ברכה.

אף שלכתחילה נזהרים שמשך הזמן שבין סיום הנטילה לברכת "המוציא" יהיה פחות משיעור הליכת כ”ב אמה (כ-12 מטר; והוא זמן הליכה משוער בכ-16 שניות), אם מקום נטילת הידיים רחוק מהשולחן כ”ב אמה (כ-12 מטר), ניתן ליטול בו את הידיים, ואין בכך הפסק (אבל לא ילך מבית לבית). כי ההקפדה היא שלא להפסיק לחינם כשיעור זה, אבל לצורך, אין זה נחשב הפסק (ועדיף שאת ניגוב הידיים (בלבד) יעשה סמוך למקום האכילה), אלא שלכתחילה צריך ליטול ידיו סמוך למקום הסעודה אם מתאפשר הדבר.

אף על פי שהשמירה לחתן וכלה, הוזכרה בפוסקים בעיקר לאחר החתונה, ומטרתה לנהוג בגינוני כבוד כלפי החתן והכלה; עם זאת, מספר הרבי ששמע מכ"ק אדמו"ר מוהריי"ץ שיש להקפיד, שלא ישהו לבד גם כמה ימים לפני החתונה, משום שמירה. ומקובל בפי חסידים שהוראה זו אמר כ"ק אדמו"ר מוהריי"ץ לרבי שבוע לפני חתונתו, ומשמע שהחל משבוע לפני החתונה יש להקפיד על כך.

אם נזכר קודם שאמר ה' בסיום הברכה, חוזר ומתחיל "ועל הניסים", ולאחר "ועל הנסים" יאמר שוב "ועל הכל" וימשיך בברכתו. אם כבר אמר ה' בסיום הברכה ("ברוך אתה ה' על הארץ ועל המזון") – גם אם לא אמר עדיין את המלים "על הארץ ועל המזון" – אינו חוזר. במקרה זה, לפני "הרחמן הוא יזכנו" יאמר: "הרחמן הוא יעשה לנו ניסים, כמו שעשה לאבותינו בימים ההם בזמן הזה, בימי מתתיהו וכו'". בשבת חנוכה – אם אמר "ועל הניסים" ושכח לומר "רצה", כאשר חוזר ומברך אינו צריך לשוב ולומר "ועל הניסים".

חייבו חכמים את החתן בשבעת ימי המשתה לאחר החתונה לשמוח עם אשתו, ולא יעשה מלאכה או משא ומתן, וכתבו הפוסקים שאף אם הכלה מוחלת על כך, אסור לו לעשות מלאכה בשבעת ימי השמחה, וכן הכלה לא תעשה מלאכה בימים אלו. ומלאכות המותרות ביום טוב מותרות לחתן ולכלה, דהיינו מלאכות שיש בהם צורך אוכל נפש, ובעת הצורך מותרים לכבס ולגהץ בגדיהם הנצרכים לימים אלו אם אינם יכולים להיעזר באחרים, ויש לחתן ולכלה להימנע מכל מלאכה המונעת אותם מהשמחה (ויש אומרים שאסור אפילו מלאכה קלה).

נאמר "ועתה כתבו לכם את השירה", וביארו חכמים שמצות עשה על כל איש מישראל לכתוב ספר תורה לעצמו. אודות קיום מצווה זו בימינו דנו הפוסקים, והיו שהביאו להלכה את דעת הרא"ש, שביאר כי מטרת המצווה היא שיהיו בהישג יד ספרים בהם יוכל ללמוד תורה. ובדורות הראשונים היו אכן למדים מתוך ספרי תורה, אולם לאחר שהתחילו ללמוד מתוך ספרי קודש, מצווה זו מתקיימת בספרי קודש המודפסים. ועל כן ברכישת ספרי קודש מקיימים את מצוות כתיבת ספר תורה.