הלכה יומית

לאחר סיום אמירת הפסוקים פותחים את ארון-הקודש ומוציאים כל ספרי-התורה כשהם מעוטרים בכתריהם. לאחר מכן אומרים את נוסח ההקפה תוך כדי שמקיפים את בימת הקריאה, ובתום ה'הקפה' רוקדים עם ספרי-התורה. ונוהגים שהגבאי מכריז לאחר כל הקפה "עד כאן הקפה א'" וכו'. אחרי כל הקפה מחזירים את ספרי-התורה להיכל. בסיום ההקפות (לאחר החזרת ספרי-התורה להיכל) אומרים 'עלינו-לשבח' וקדיש יתום. בהקפות ביום שמחת-תורה לאחר אמירת פסוקי 'אתה-הראת' מוציאים את כל ספרי-התורה ומקיפים את בימת הקריאה שלוש וחצי הקפות ברצף, ואומרים כל סדר ההקפות. לאחר אמירת כל נוסח ההקפות רוקדים עם ספרי-התורה. מחזירים את כל ספרי-התורה להיכל.

בשמחת-תורה כל אחד ואחד מהקהל עולה לתורה, כולל הילדים, על כן ניתן להתחלק למספר מנינים, בחדרים שונים, כך שבכל מנין יהיה מספר מועט של אנשים, ואפשר לקרוא כמה פעמים עד שישי. או (בשעת הדחק) שעולים בכל עליה כמה קרואים, ומברכים יחד. לעליית חמישי עולים "כל הנערים", המנהג הוא שגדול עולה עמהם ומברך, והוא מוציא את הילדים ידי חובת הברכות – אך הילדים אינם מברכים בעצמם. אין נוהגים לפרוש טלית מעל הנערים. וכן אין מנהגנו באמירת "המלאך הגואל".

אם יש רק ספר תורה אחד יקראו את שלוש הקריאות באותו הספר. כאשר ישנם שני ספרי תורה נחלקו הפוסקים כיצד לנהוג, ולמעשה כתבו פוסקים רבים שבסיום הקריאה בספר הראשון בפרשת 'וזאת הברכה' והגבהתו (בזמן שהגבאי מברך את העולים לתורה לחתן בראשית וכדומה) גוללים מיד את הספר הראשון לקריאה השלישית, כך שמיד עם תום הקריאה השנייה יהיה הספר מוכן, בכדי שלא לגרום טורח לציבור, וקוראים בספר התורה השני לחתן בראשית, וחוזרים ולוקחים את הספר הראשון למפטיר.

בערב יום הכיפורים נוהגים לקחת תרנגול ולשחטו, פעולה זו מכונה בשם "כפרות", כשם שהיה שעיר המשתלח לעזאזל מכפר בזמן המקדש. ונהוג שהתרנגול יהיה לבן על משקל הכתוב: "אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו". בין המטרות של מנהג זה הוא לעורר את האדם לתשובה ע"י שיחשוב שכל מה שעושים לעוף הזה, הכל היה ראוי לבוא עליו; ועל ידי תשובתו, הקב"ה מסלק הגזירה מעליו.

תקנו חכמים להדליק את נרות השבת בסמוך לכניסת השבת, משום שלום בית (בכדי שלא יכשלו בעצים ובאבנים), משום עונג שבת ומשום כבוד השבת. את מצוות הדלקת-נרות-שבת תקנו חכמים לגברים ולנשים כאחד, אלא שיש לאשה עדיפות במצווה זו. וכמה טעמים נאמרו בדבר, ומהם מפני שהנשים מצויות בבית ועוסקות בצרכי הבית, וכן משום שבחטא עץ-הדעת כבתה האשה נרו של עולם, לכן כתיקון קבלה את הדלקת נר-שבת. אלא שרצוי שאף לבעל יהיה חלק בכך, ולכן יסדר את הנרות והגפרורים וכדומה. וכן רצוי שידליק את התאורה במקומות הנדרשים בבית, ובכך ייטול חלק במצווה.

זמן הכפרות הוא בערב יום כיפור באשמורת הבוקר, כיוון שבשעה זו גובר בעולם חוט של חסד, וכיוון שהתרנגול מכונה בלשון חז"ל בשם "גבר" שוחטים אותו ומוציאים ממנו את דמו ברגעים אלו, ובכך מכניעים את ה"גבורות" וממתיקים אותן. אך כאשר אין מתאפשר לערוך את סדר ה'כפרות' בערב יום הכיפורים, יקיים זאת יום או יומיים קודם, מאחר שכל עשרת ימי תשובה ימי כפרה הם. ואם גם אז לא יוכל להשיג תרנגול לכפרות – ישלח שליח שיעשה כפרות וישחט עבורו ועבור כל בני ביתו, ואם אינו יכול יערוך כפרות בערב יו"כ בכסף כפי ערך שווי העוף.

מעיקר תקנת חכמים מצוות הדלקת נר-שבת קודש היא בנר אחד, שיאיר בעת הסעודה ובכל מקום שהולך בבית בשבת, בכדי שלא ימעד ויכשל בהליכתו. עם-זאת כתבו הפוסקים שכל אשה נשואה תדליק שתי נרות כנגד "זכור" ו"שמור". ויש שנהגו להוסיף על מספר הנרות, ורווח המנהג שבכל לידה מוסיפים עוד נר כנגד הנולד שיאיר מזלו. והכלל בזה הוא, שמותר להוסיף אך אסור לפחות ממה שהורגלו. עוד כתבו הפוסקים, שאשה ששכחה להדליק נר שבת, עליה להוסיף מעתה עוד נר על הנרות שרגילה להדליק, בכדי להזכיר לה להיזהר שלא לשכוח. אולם אם לא הדליקה מחמת אונס, ולא מתוך שכחה אינה צריכה להוסיף נר כנגד זה.

כתבו הפוסקים שהכפרות הנם דוגמת קרבן חובה, וכיוון שאין שניים מביאים קרבן אחד לכן גם בכפרות יש להקפיד להביא כפרה עבור כל אחד בפני עצמו, וכך מנהגנו, הגברים – עושים את הכפרה בתרנגול זכר, והנשים – בתרנגולת נקבה. ולמעוברת לוקחים שלושה תרנגולים: תרנגולת נקבה בשבילה, וזכר ונקבה נוספת בשביל ספק הולד. ומקיפים עם כולם יחד סביב ראשה. ואף אם יודעת שתאומים בבטנה תיקח שלושה תרנגולים.

תחלה אומרים את נוסח 'בני אדם' עד 'מצאתי כופר', אחר כך מסבבים את התרנגול שלוש פעמים ואומרים: "זה חליפתי זה תמורתי זה כפרתי", שהם בראשי תיבות "חתך" – ורמז יש בדבר כי השם הוא החותך חיים לכל חי, וחוזרים ומתחילים לומר מתחילת הנוסח – 'בני אדם'. כך עושים ג' פעמים. כך שבסך-הכול מסבבים תשע פעמים.

לאחר אמירת הנוסח, מוסרים את התרנגול לשוחט לשחיטה, ונהוג לתת לשוחט איזה תשלום על טרחתו. אם השחיטה לא היתה כראוי, והעוף נעשה נבילה – צריך להביא 'כפרה' אחרת. אך אם השחיטה היתה כדין, אפילו נמצא העוף טריפה, הרי זה מועיל לו. לאחר השחיטה נהוג לבקש מהשוחט לזכות במצות כיסוי הדם, על מנת לקיים את המצווה כהלכתה ובברכה – יש לוודא שנבדקו הסימנים של העוף והסכין לפני הכיסוי, אחר כך מברכים "על כיסוי הדם בֶּעָפָר", ומכסים את הדם בעפר, ומנהג הרבי לעשות זאת באמצעות נוצת העוף.

לאחר השחיטה נוהגים לזרוק את בני המעיים, הכבד והכליות על הגג או בחצר, לאכילת בעלי חיים – משום שראוי לרחם על הבריות, כדי שירחמו עלינו מן השמים . מלבד שחיטת התרנגול, ראוי ונכון לתת את פדיון ה'כפרות' לעניים או למטרת צדקה אחרת. או למסור את העוף עצמו לעניים או למוסדות תורה וכדומה.

בטעמה של מצוות ישיבה בסוכה נאמר: "למען ידעו דורותיכם כי בסכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים", כשהכוונה על ענני הכבוד שהגנו על ישראל מפני השמש. כמה הלכות נלמדות מן הדמיון שבין הסוכה לענני הכבוד וביניהם – מקום בניית הסוכה, למדו חכמים שיש להעמיד את הסוכה תחת כיפת השמים דווקא כפי שהיו 'ענני הכבוד'. על כן, אין לבנות סוכה תחת עץ או תחת מרפסת – גם אם היא גבוהה מאד. הלכות נוספות קיימות בבחירת מקום הסוכה שמטרתם לוודא שהמקום ראוי לבניית הסוכה מבלי לפגוע בתושבי והולכי העיר, וכן יש להקפיד שלא לבנותה במקום שידוע לו שיגרם לו צער בישיבתו בסוכה, כגון: במקום שיש שם פרעושים וזבובים, או ריח רע.