הלכה יומית

צוו חכמים: "לא ילמד אדם רווק סופרים". כלומר, שמי שאין לו אשה לא ילמד ילדים מפני אמותיהן שבאות לבית הספר, אך מי שיש לו אשה מותר, ויש שהוסיפו שמותר לו ללמד אף בנות גדולות, כמובן במקרה שאין בעיית ייחוד. ואודות מינוי מחנך לבנות שולל זאת כ"ק אדמו"ר מוהריי"ץ. וכן כותב הרבי להעדיף אשה בתור מורה "כי היראת שמים שלה היא יותר חזקה וההשפעה שלה יותר ניכרת בתלמידה". עם זאת יש שהבהירו שכל האמור הוא במחנך כיתה, שמטבע הדברים אמור להתקשר עם תלמידיו ואין ראוי שיהיה מחנך איש לבנות. אבל בנוגע למורה מקצועי מקובל שגברים מוסרים שיעורים במוסדות לבנות, ובפרט לאור דברי הרבי, שאם הגבר מוצלח יותר יש להעדיפו על פני אשה לנאום בפני נשים, ואפילו אם זהו רק ספק אם הוא מוצלח יותר עדיין יש להעדיפו

אמרו חכמים: "בראש חודש-אלול אמר הקב"ה למשה: "עלה אלי ההרה" והעבירו שופר בכל המחנה, שהרי משה עלה להר, שלא יטעו עוד אחר עבודה זרה. והקב"ה נתעלה (אותו היום) באותו שופר, שנאמר: "עלה אלקים בתרועה". "ולכן התקינו חכמים שיהיו תוקעים בשופר בראש חודש-אלול בכל שנה ושנה, כדי להזהיר את ישראל שישובו בתשובה"; ומתחילים לתקוע מיום א' אלול, שהוא יום ב' דראש חודש אלול. וביום א' דראש חודש אין תוקעים בציבור, אך נוהגים לתקוע בו בכדי להתלמד.

מובא בדרושי חסידות שהתקיעות שתוקעים בחודש אלול יש בהם עניני התקיעות של ראש השנה, וזהו מהטעמים לכך שעל פי מנהגנו, בסדר התקיעות של חודש אלול ישנם כל סוגי הקולות של ראש השנה, וסדר התקיעות הוא: תקיעה שברים תרועה תקיעה, תקיעה שברים תקיעה, תקיעה תרועה תקיעה.

כיוון שהתקיעות שתוקעים בחודש אלול יש בהם עניני התקיעות של ראש השנה לכן ראוי להקפיד בהם שיהיו כפי דיני התקיעות שבראש השנה, אמנם, כיון שמקור תקיעה זו הוא ממנהג בלבד, הרי בדיעבד אין בכך קפידא אם לא דייק בכל הפרטים. ולגבי עמידה בשעת התקיעות, אף שבפשטות אין הכרח בכך, מי שיכול בקלות ראוי שישתדל לעמוד.

יש שכתבו שתקנת תקיעת שופר בחודש אלול נתקנה רק בציבור, ועל כן כתבו הפוסקים שלכתחילה ראוי לשמוע את התקיעות הללו עם המניין – בציבור ולא לצאת מבית הכנסת קודם התקיעות בהסתמך על התקיעות שעתיד לתקוע לבני ביתו בבית. אך למעשה מי שמפני סיבה כלשהי לא שמע את התקיעות בציבור ישתדל לתקוע או לשמוע את התקיעות ביחידות.

זמן התקיעות בחודש אלול הוא לאחר תפילת שחרית. אולם אם מסיבה כלשהי לא תקעו לאחרי תפילת שחרית – יתקעו לאחר תפילת המנחה, וכך נהגו פעמים רבות – בקביעות דומה – לתקוע בשופר במהלך כינוסי ילדים ב-770 לפני הרבי. וכן נוהגים לזכות בזה יהודים יחידים שלא שמעו במשך היום את התקיעות, וניתן לתקוע במשך כל היום, אך בלילה יש להימנע מתקיעת השופר מפני שאז מדת הדין שולטת, ויש שכתבו שלא לתקוע בלילה אפילו בכדי להתלמד.

אף שאסור לדבר בעת קריאת-התורה ואפילו בדברי תורה, וכן אין ללמוד תורה, בעת קריאת התורה, יש המתירים לקרוא "שניים מקרא ואחד תרגום" בלחש בעת הקריאה, אלא שכ"ק אדמו"ר מוהרש"ב שולל זאת ולכן אין לנהוג כך, אלא להאזין לבעל-קורא ולעקוב בשתיקה מתוך החומש אחרי כל מילה של קריאת-התורה.

כיוון שכבוד יום השבת קודם לכבוד ליל השבת, תקנו חכמים לקדש על היין קודם סעודת שחרית, כמו קודם סעודת הלילה, שאם לא יקדשו ביום על היין, יהא כבוד לילה גדול מכבוד יום. זמן חיוב הקידוש הוא לאחר תפלת שחרית ובסמוך לה, ועל כן הנצרך לטעום בין תפלת שחרית למוסף יקדש תחלה, אלא שכיוון שאת סעודת השבת יש לאכול לתאבון, יזהר שלא יאכל לשובע קודם שיאכל את עיקר סעודת השבת.

מן הדין ניתן לצאת ידי חובת קריאת "שניים מקרא ואחד תרגום" אף אם קרא את כל הפרשה ברצף פעמיים ואחריהם תרגום או בכל אופן שהוא, אך המנהג הנכון הוא – לקרות כל פסוק פעמיים והתרגום עליו מיד, כיוון שכך היו עושים בזמן שהיו מתרגמים בקריאת התורה בציבור, שהיו מתרגמים כל פסוק בפני עצמו. הובא בשלחן ערוך שלאחר שסיים לקרוא את הפסוק האחרון בפרשה ולתרגמו, טוב לחזור ולכפול את פסוק זה בכדי לסיים בפסוק מן התורה, ואכן יש שכתבו לכפול את הפסוק בסוף פעמיים. אלא שלמעשה לא נהוג לכפול פעמיים את הפסוק האחרון, ובכדי לסיים במקרא די בקריאת ההפטרה בלבד, או שדי לאמרו פעם אחת.

אף שמן הדין אין חיוב לקרוא ברצף, יש הנוהגים שלא להפסיק כלל באמצע שנים מקרא ואחד תרגום, אפילו בדיבור, ואפילו בדברי תורה. אלא שכתבו הפוסקים שאף הנוהגים שלא להפסיק בדבור באמצע קריאת שניים מקרא ואחד תרגום, עונים הם דברים שבקדושה כגון אמן, קדושה וכו' ואף לברך 'אשר יצר, וכן אם נצרכים הם לשתות באמצע הקריאה רשאים לשתות ולברך על השתייה לפנייה ואחריה, ויש שנהגו שאם הפסיקו באמצע קריאת שניים מקרא ואחד תרגום לאיזה צורך (דיבור) התחילו עוד הפעם מתחלת הפרשה

לאחר קריאת "שניים מקרא ואחד תרגום", נהוג שכל יחיד קורא לעצמו את ההפטרה שמא יקראוהו למפטיר בבית-הכנסת, ובשיחות הרבי מבואר אודות חשיבות הכנת ההפטרה. מעבר לקריאת ההפטרה הנקראת בציבור באותה השבת, נוהגים לקרוא ביחיד אף את יתר ההפטרות שאינן נקראות בבית-הכנסת כגון בשבת ראש-חודש בה נדחית הפטרת הפרשה, ביחיד קוראים אף את הפטרת פרשת-השבוע.

אמרו חכמים: "אסור לו לאדם לעשות חפציו קודם שיתפלל", בכדי שלא יפנה לבו לשום דבר עד שיתפלל. ולעשות דברים הקלים ממש קודם התפלה, כגון הפעלת מכונת-כביסה, וכן לפנות אשפה מהבית, כיון שאינם דברים שרגילים להימשך בהם מותרים; וחפצי מצווה כגון קניית צרכי שבת בערב-שבת מותר קודם התפילה, אם יתכן שלא יהיה מה שרוצה לקנות לאחר התפילה, ובלבד שלא יפסיד קריאת-שמע בזמנה וכן שלא ימנע מתפלה בציבור.