הלכה יומית

עור הרצועות צריך להיות מבהמה או חיה הטהורים, וצריך שיהיה מעובד לשמו. הלכה למשה מסיני שיהיו הרצועות שחורות מבחוץ. שיעור אורך הרצועות בתפילין של ראש – המנהג הוא שתגענה עד הרגלים (ויותר מכך). וידקדק לקנות תפילין מסופר מומחה וירא שמים, וכן רצועות יקנה מאיש נאמן שהוא בטוח שנעבדו לשמה מעורות טהורים. וכל ירא שמים יתן אל לבו, אם על מלבושיו וכליו הוא מהדר שיהיו כתיקונן, מכל שכן בחפצי ה' יתברך שלא יצמצם ויחוס על הכסף אלא יהדר לקנות אותן שהם בודאי כשרים.

יש להשגיח על התפילין שיהיו שחורים הן הבתים והן הרצועות, וכאשר מבחין שהצבע של הרצועות דהה או התקלף יש לצובען בצבע המיוחד לתפילין שיהיו שחורים. צביעת רצועות התפילין חייבת להיעשות לשמן, ולכן חייבת להיעשות ע"י ישראל ולא ע"י נכרי. וטוב שיאמר בפיו בתחילת הצביעה, שמשחיר רצועות אלו לשם קדושת תפילין.

קשר של תפילין הלכה למשה מסיני, שלאחר שהכניס הרצועה לתוך המעברתא יעשה קשר כמין דלי"ת בשל ראש וכמין יו"ד בשל יד, להשלים אותיות שד"י עם השי"ן שבבית של ראש. וטוב להיזהר להשלים את השם כסדרו, דהיינו שמתחילה יעשה את השי"ן ואחר כך את הקשר של ראש, וקשר של יד אחר כך – כסדר אותיות השם. כמו כן לאחר שבודק התפילין יש לפתוח את הקשר ולעשות אותו מחדש כשהרצועה מושחלת בתוך המעברתא, ולא להשחיל את הרצועה עם הקשר הקיים כבר (מצד החשש של "'תעשה' ולא מן העשוי").

מיד אחרי הברכה יהדק את הרצועה של תפילין של יד בתוך הקשר ובכך יהדק את התפילין אל ידו, לאחר מכן כורכים שני פעמים סביב התיתורא, כך שיחד עם הרצועה המהדקת את התפלה אל היד – יהיה כמין שי"ן. אחר כך כורכים שבע כריכות על הזרוע בסדר זה: חצי הכריכה העליונה ומותירים מעט רווח, אח"כ כורכים שתי כריכות שלמות קרובות זל"ז, ושוב מניחים מקום פנוי מעט, ועושים עוד ארבע כריכות שלמות, וחצי כריכה באלכסון (כלפי כף היד), וכורכים פעם אחת על כף היד (כצורת אות ד' הפוכה). בשלב זה מפסיקים מהנחת התש"י, ומניחים תפילין של ראש. את הרצועות של תפילין של ראש ישלשל שיהיו תלויים מלפניו – הרצועה הימנית בימין והרצועה השמאלית בשמאל.

אחרי הנחת תפילין של ראש, יכרוך שלוש כריכות על האצבע האמצעית – הנקראת "אמה" – בסדר זה: תחילה כורכים כריכה אחת על הפרק התחתון של האצבע הסמוך לכף היד, ואחר כך כריכה אחת על הפרק השני, ואחר כך עוד כריכה אחת על הפרק התחתון. כל מה שנשאר מהרצועה לאחר הכריכות שעל האצבע – כורכים על פס היד, ובסוף הכריכות יתחוב את שארית הרצועה באופן שלא יתרופפו הכריכות.

יש להקפיד שיהיה הצד השחור שברצועות לצד חוץ [וגם המניח תפילין שרצועותיהן שחורות משני הצדדים, יקפיד שהצד החיצוני של העור יהיה כלפי חוץ. וניתן לזהות זאת בקל, שהצד החיצוני חָלָק יותר מהפנימי], ולא יתהפכו הרצועות. ואם נהפכו בשוגג, מדת חסידות להתענות. ואין להקפיד שלא יתהפכו אלא מה שמקיף את הראש פעם אחת, אבל מה שמשתלשל ותלוי לפניו מהרצועה אין צריך להקפיד כלל שלא יתהפך, לפי שאין זה מעיקר המצוה, ובתפילין של יד יש להקפיד רק על הכריכה הראשונה שסביב הקיבורת. ויש להקפיד שלא יגררו רצועות התפילין על גבי הקרקע.

נהגו העולם להתענות כשנופלין תפילין מידו על הארץ ללא נרתיקן, מפני שלא שמרן כראוי, ובפועל בזמננו נוהגים לפדות התענית בצדקה. ויש להיזהר אף שלא יגררו הרצועות על הרצפה משום בזוי מצווה. וכתבו הפוסקים שתפילין המונחות במזוודה, אף שהתפילין מונחות בכלי אחר אין לשבת עליה, משום שבישיבתו, מכביד עליהן, והוא ביזיון התפילין. אבל להניח את המזוודה על הרצפה, מעיקר הדין מותר, אלא שראוי שלא יהיו התפילין בתחתית המזוודה, אלא יהיו תחתיהם חפצים המפרידים בינם לקרקע ומוטב שהתפילין יהיו בגובה טפח מעל הקרקע.

אמרו חכמים ש"כל הקורא קריאת שמע בלא תפילין כאילו מעיד עדות שקר על עצמו", שהרי בקריאת שמע הוא אומר "וקשרתם לאות" ואינו מקיים. ולכן צריך להתפלל תפלת שחרית עם תפילין בכדי שיקרא ק"ש ויתפלל ויקבל עליו מלכות שמים שלימה, ולא "יעיד עדות שקר בעצמו". ולעניין 'קריאת שמע קטנה' (שקוראים קודם התפלה בכדי שלא להפסיד קריאת שמע בזמנה), יש שנהגו לקרוא אף אותה עם תפילין, וכך נהגו רבותינו נשיאינו. אלא שלמעשה המנהג הנפוץ בין רוב אנ"ש בזמננו לקרוא קריאת שמע קטנה זו שקודם התפילה ללא תפילין, והרבי יישב מנהג זה.

מי שאין לו תפילין, והצבור מתפללים – עדיף שיתעכב עד אחר תפלת הצבור לשאול לו תפילין מחברו בכדי שיקרא קריאת שמע ויתפלל כשהוא עטור בתפילין ויקבל עליו מלכות שמים שלימה, מאשר שיתפלל עם הצבור בלא תפילין ויעיד עדות שקר בעצמו. ואם ישנו חשש שיעבור זמן התפלה (או "חצות היום") עד שימצא תפילין יתפלל ללא תפילין, וכשיבואו התפילין לידו יניחן במנחה או יניחן באמצע היום ויאמר בהם איזה מזמור, ומנהגנו לומר ק"ש.

מי שלא היו לו טלית ותפילין והחל להתפלל, וכשהגיע ל"ישתבח" הגיעו – לא יברך עליהן לפני ישתבח כיוון שאין מפסיקים בין "ברוך שאמר" ל"ישתבח", אלא ימתין עד לאחר ברכת "ישתבח", ויברך עליהן בין "ישתבח" ל"יוצר". אבל שליח ציבור שהביאו לו טלית ותפילין יברך עליהן מיד ולא ימתין עד לאחר "ישתבח", בכדי שיוכל לומר את הקדיש שבין "ישתבח" ל"יוצר" ללא הפסק. אולם אם הגיעו אליו בין ישתבח ליוצר יברך עליהן ואז יאמר קדיש, אך לא יפסיק בין קדיש ל"ברכו" ולא בין "ברכו" ליוצר אור.

מי שלא היו לו טלית ותפילין והחל להתפלל, וכשהגיע לקריאת שמע או לברכות ק"ש הגיעו – יתעטף בטלית ללא ברכה, אך לא יפסיק בפרשה ראשונה של קריאת שמע. ולאחר תפלת שמו"ע יברך על הטלית. אבל אם התפילין הגיעו בברכות ק"ש, יניח ויברך עליהן בין הפרקים. אך אם באו בק"ש עצמה החל מ"ואהבת" ועד שמו"ע יניח ויברך עליהן אפילו באמצע הפרק.

מי שלא היו לו טלית ותפילין והתפלל, והגיעו אליו לפני שהתחיל תפלת שמו"ע אך לאחר שברך "גאל ישראל", במקרה זה יניח את התפילין ללא ברכה, ולאחר שיסיים את תפילת שמו"ע ימשמש בהן ויברך עליהן. אבל לא יתעטף בטלית בין גאולה לתפלה אפילו ללא ברכה, מפני שהוא כבתפילת העמידה ממש, והטעם שאת התפילין מניח בין גאלוה לתפלה הוא, משום שצריך להיות עטור בהן בתפלה בכדי לקבל עליו מלכות שמים שלימה.