הלכה יומית

כאשר מתקיימת ברית מילה בשבת קודש, והאומר את הברכות ("בורא פרי הגפן" ו"אשר קידש ידיד") עדיין לא קידש – יתנו מן היין לקטן (שכיוון לצאת בברכת הגפן ) שישתה, אך המברך לא יכול לשתות כיוון שעדיין לא קידש, ואם אין שם קטן או שרוצה לשתות בעצמו יכוון המברך גם לצאת ידי-חובת קידוש בברכת-היין (ויאמר את פסוקי הקידוש לפני הברכות), וכיוון שצריך שיהיה הקידוש במקום-סעודה, לכן אחר הברכה ושתיית היין יאכל כזית פת, או מיני "מזונות", או אפילו ישתה רביעית יין שלימה מן הכוס, ויוצא י"ח, אלא שלכתחילה צריך שתהיה הרביעית יין בנוסף לכוס הקידוש.

על השבת שבין לידת התינוק להכנסתו בבריתו של אברהם אבינו, מובא במדרש משל למלך שגזר ואמר לכל אורחיו שלא יקבלו פניו עד שיראו מתחילה את פני המלכה, "כך אמר הקב"ה לא תביאו לפני קרבן עד שתעבור עליו שבת, שאין ז' ימים בלא שבת ואין מילה בלא שבת", וכתבו הפוסקים שמטעם זה נהגו שבת לפני המילה לעשות סעודת "שלום זכר" בליל שבת, והפוסקים הגדירו סעודה זו כ"סעודת מצווה".

על אף שבדרך כלל נהוג לערוך את סעודת "שלום זכר" בליל שבת שקודם ברית המילה ויש לה שייכות למצוות המילה, כתבו הפוסקים שגם אם הברית אינה בזמנה נוהגים לערוך סעודה זו בשבת הראשונה ללידתו, משום שסעודה זו נקבעה כהודאה לה' על לידת התינוק בשלום. טעם נוסף לעריכת סעודה זו הוא כניחומים לילד על ששכח תורתו שלמד במעי אמו. ומסיבה זו אף נוהגים לאכול קטניות המזכירים תנחומים, והמנהג לאכול ארבעס (גרגירי חומוס).

אבי הבן עולה לתורה בשבת שלפני הברית, ונמנה בין חיובים העולים לתורה. אם היו אמורים למול את הילד בשבוע זה, ועלה אביו לתורה בשבת שלפניו, ואחר כך נדחתה הברית – אינו חיוב לעלות שוב לתורה בשבת שלפני הברית. וגם בשבת שלפני הברית אינו דוחה את יתר החיובים (בר-מצוה יאר-צייט וכדו'). ויש שנהגנו לכבד אף את המוהל והסנדק בעלייה ויש שנהגנו לכבדם בהגבהה ומ"מ ודאי אינם דוחים אף חיוב אחר.

בלילה שלפני הכנסת התינוק בבריתו של אברהם אבינו צריך התינוק לשמירה יתירה (ויש שכתבו שעיקר ההקפדה בזה היא עד חצות הלילה), ועל כן נוהגים בערב זה להביא תינוקות של בית רבן לקרוא קריאת שמע ו"המלאך הגואל". וכן נוהגים להיות ניעורים בלילה זה ולעסוק בו בתורה ובאמירת פסוקי תנ"ך ומאמרי הזוהר שהנהיגו לאמרם בלילה זה.

על מצוות המילה נאמר, "שש אנכי על אמרתך". וכן אמרו חכמים "כל מצוה שקיבלו עליהם בשמחה כגון מילה . . עדיין עושין אותה בשמחה". ועל כן נוהגים שכאשר התפלה מתקיימת בנוכחותו של אבי הבן, או הסנדק או המוהל אין אומרים "תחנון" בשחרית ובמנחה שקודם הברית. וכן בבית-הכנסת שבו תיערך הברית באותו היום, אין אומרים "תחנון" בתפלות שקודם הברית. וכשהברית חלה בתענית ציבור אין אומרים תחנון (שלפני הסליחות) ו"אבינו מלכנו", אך אומרים סליחות עם הוידוי שבתוכן.

אמרו חכמים "כל עדות נאמנה לישראל בעשרה . . עדות ברית מילה בעשרה", ועל כן נוהגים לערוך את הברית לכל הפחות במעמד עשרה מישראל, ואם אי אפשר יש לאסוף כמה אנשים שיוכל. ולכתחילה יש לעשותה ברוב עם. ומצווה ללכת למקום בו מתקיימת ברית והבא לשם כמקביל פני השכינה ומתכפרים עוונותיו.

אמרו חכמים "אין אומרים שירה אלא על היין", ומכאן למדו הפוסקים שאף ברכת "אשר קידש ידיד" הנאמרת לאחר המילה תהיה על כוס יין מפני שעניינה שבח והודאה לה', ולאחר הברכה נותנים לקטן לשתות מכוס-הברכה, או ישתה המברך בעצמו. ואם הייתה הברית בשבת קודם הקידוש, יתנו מן היין לקטן שישתה, אך המברך לא יכול לשתות כיוון שעדיין לא קידש, ואם אין שם קטן יש שכתבו שיכוון המברך גם לצאת ידי-חובת קידוש בברכת-היין, וכיוון שצריך שיהיה הקידוש במקום-סעודה, לכן אחר הברכה ושתיית היין יאכל כזית פת, או מיני "מזונות", או רביעית יין (ועדיף שתהיה בנוסף לכוס הקידוש); אלא שלכתחילה ראוי שלא לצאת בכוס אחת לקידוש ומילה.

סעודת הברית הינה סעודת-מצווה, והמוזמן אליה חייב ללכת, ועל-כן נהוג למעשה שאין מזמינים בפירוש לסעודת המילה אלא רק מודיעים על זמנה ומקומה. וקובעים אותה על הפת; ויש אומרים שצריך אף בשר ויין בסעודה זו, או לכל הפחות בשר עוף ודגים, (ויש שלמדו זכות על העושים אותה במאכלי חלב). ונוהגים שאבי-הבן חוזר מאמר דא"ח מענייני המילה, ואף מנגנים בה ניגון ד'-בבות לאדה"ז.

מותר לעשות את סעודת-המילה בערב-שבת, אלא שמצווה לכתחילה להתחיל את הסעודה קודם שעה-עשירית (3 שעות זמניות אחר חצות היום), בכדי שיכנס לשבת כשהוא תאב לאכול, ויאכל סעודת-שבת לתיאבון. ויש שכתבו להקדים הסעודה כמה שאפשר, וטוב שלא להזמין אליה אלא מניין מצומצם, חוץ מן השייכים לסעודה הקרובים ובעלי הברית. ואף המותרים לאכול שם, ראוי שלא יאכלו יותר מדי באופן שימנע מהם אחר-כך לאכול סעודת-שבת לתיאבון; ומי שלא נזהר בכך ואכל בסעודת-המילה ואח"כ אינו יכול לאכול את סעודת-השבת, יקדש ויאכל מזונות וכדומה, ולמחרת ביום-השבת יאכל שלוש סעודות.

אמרו חכמים: "יבואו טהורים ויתעסקו בטהורים", ומכאן למדו גדולי-הדורות לחזר אחר סנדק ירא-שמיים שכן כוונתו בעת המילה משפיעה על הרך-הנימול להיות כמותו. וכן מצינו הקפדה לחזר אחר מוהל ראוי, אלא שבבחירת המוהל יש לקחת בחשבון את בקיאותו ומומחיותו של המוהל, ומוהל אומן עדיף על מוהל הבקי בכוונת המילה אך אינו אומן במלאכת המילה, אך אין לקחת לשם כך רופאים מומחים שאינם שומרי תורה ומצוות.

אמרו חכמים: "חדשים לקטרת באו והפיסו", בבית-המקדש היו נותנים לכהנים את הזכות להקטיר את הקטורת רק פעם אחת בחייהם, כדי לזכות כמה שיותר כהנים בסגולה זו. כיון שגם הסנדקאות נמשלה לקטורת כתבו הפוסקים "נוהגין שלא ליתן שני ילדים לבעל-ברית אחד", ולחלק את הסגולה בין כמה שיותר אנשים. אבל את הרב 'מרא-דאתרא' ניתן לכבד לסנדקאות אפילו לכמה מבניו.