הלכה יומית

כחלק מהכנת הגוף לשבת, מצווה ליטול את הציפורניים (מה שגדל יותר מכנגד הבשר) בכל ערב שבת (ולא ביום אחר). מן הדין אין לקציצת הציפורניים זמן מסויים, אלא יכול לקוצצן בין לפני חצות בין לאחר חצות (אבל לפני שטובל). אם אינו יכול ליטול בכל ערב שבת (כי עדיין לא גדלו הציפורניים), יזהר לקוץ בערב שבת פעם בשבועיים. אין חובה לגלח בערב שבת את ציפורני הרגליים.

על השבת נאמר: "וכבדתו מעשות דרכיך", ואמרו חכמים: "'וכבדתו' – שלא יהא מלבושך של שבת כמלבושך של חול", שבגדי השבת יהיו נאים יותר משל ימות החול. וישנם חילוקי דעות האם צריך להחליף גם את הנעליים. ויש אנשי מעשה המדקדקים שלא ללבוש בשבת מכל מה שלבש בחול. ובשעת הדחק יש להקפיד ללבוש דבר א' לפחות לכבוד שבת.

טוב ללבוש את בגדי השבת מיד אחר הרחיצה. ואם מתרחץ בבית המרחץ, יכול ללבוש את הבגדים העליונים בביתו סמוך לשבת. וילבש בגדים הנאים וישמח בביאת שבת כיוצא לקראת המלך וכיוצא לקראת חתן וכלה, כמו שהיו עושים גדולי החכמים שהיו מתעטפים בבגדים נאים ואומרים "באו ונצא לקראת שבת המלכה", והיו אומרים "בואי כלה בואי כלה".

מנהגנו ללבוש בשבת בגדים שחורים, כמנהג הרבי ומנהג כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ. אברכים נשואים לובשים סירטוק – בגד ארוך עשוי משי. גם אשה שאינה יוצאת מביתה, תכבד את השבת בבגדים נאים. והנשים תקפדנה ללבוש את בגדי השבת לפני זמן הדלקת הנרות, כדי שתוכלנה להדליק את הנרות ולקבל את השבת בבגדי שבת. ואם לא הספיקה והגיע זמן ההדלקה, תדליק בבגדי חול.

בדרך כלל יש בסירטוק שסע מאוחריו, כך שאם הוא פתוח יותר מהחלק שסגור, יוצא שבסך הכל יש בו ארבע פינות. ובכדי שלא יהיה חייב בציצית מעגלים פינה אחת. בשיעור העיגול יש שכתבו שמדרבנן אינו פטור עד שיעגל משיעור הכנף דהיינו מ-ג' אצבעות עד ג' אצבעות משני הצדדין, כך שמשך העיגול יקיפנו חוט בערך ד' אצבעות וחצי (שיעור "אצבע" להגר"ח נאה: 2 ס"מ).

מצוה על כל אדם למשמש בערב שבת סמוך לחשכה בבגדים שילבש בשבת (ואפילו בגדים המיוחדים לשבת), לוודא שלא יהיה בכיסיו וכדומה שום דבר (כמו מפתח ושאר חפצים) באופן שאסור לצאת כך בשבת לרשות הרבים. ואפילו הנמצא בעיר שיש בה עירוב, אף על פי כן יבדוק בכיסו שאין שם דברי מוקצה.

חובת בדיקת הבגדים קודם השבת בכדי שלא יבוא לטלטל דברים האסורים בשבת, היא לא רק בגדים שלבוש בהם בעת כניסת השבת, אלא גם אם ישנם בגדים נוספים שעתיד ללבוש במהלך השבת – דוגמת מעיל חורף וכדומה – עליו למשמש בהם לפני כניסת השבת ולהוציא מהם את החפצים. מעבר לכך בשבת ויו"ט מנהגנו להימנע מלשאת שעון, ואפילו במקום שיש עירוב.

יש לאדם למעט קצת בלימודו בערב שבת, וכל שכן בשאר עסקיו, כדי שיהיה פנוי להכין את צרכי השבת, אלא אם כן הכין כבר ביום חמישי, או שיש לו מי שיכין לו, אלא שגם אם עדיין לא הכין, לא יתבטל לגמרי מלימוד התורה, שכן, חובה על כל אדם לקבוע עתים ללימוד התורה בכל יום, הן ביום והן בלילה. כמו כן אין לבטל שיעור קבוע של לימוד תורה ברבים, וכן אין לבטל שיעור לימוד קבוע (אפילו שלומד לעצמו ) שיש לו קצבה, בלי שקלא וטריא.

מצוה לרחוץ כל גופו לכתחילה בערב שבת במים חמים, מפני כבוד השבת. ואם אי אפשר לו לרחוץ את כל גופו, ירחץ פניו ידיו (ורגליו) במים חמים. ומכל מקום אין רחיצה זו חובה גמורה, אלא המקיימה מקבל עליה שכר, ושאינו מקיימה אינו נענש עליה. ומצוה לחוף הראש בכל ערב שבת. (מי שיודע שלא יוכל לרחוץ בערב שבת, ירחץ ביום חמישי, שכל מה שאפשר לקרב הרחיצה ליום השבת יש לו לקרב, כדי שיהא ניכר שעושה בשביל כבוד השבת).

הרחיצה לכבוד שבת טוב לעשותה סמוך לערב, כדי שילבש את בגדי השבת לאחר הרחצה – סמוך לכניסת השבת, ויהיה ניכר שבשביל כבוד השבת הוא לובשם, ועל כל פנים יש להשתדל שהרחיצה תהיה לאחר חצות היום, ואת הבגדים העליונים של שבת ילבש סמוך לשבת. מאידך, יזהר מאד לא להמתין עד שיהיה סמוך מדי לשבת, כדי שיספיק להוסיף "תוספת שבת" לפני שקיעת החמה, ובפרט אם אינו מתרחץ בביתו אלא הולך לבית המרחץ, לא ילך סמוך מדי לשבת. ובמקום הצורך יכול להקדים ולרחוץ כבר בערב שבת בבוקר, כי גם אז ניכר שהוא לכבוד שבת.

ברחיצה – בערב שבת, ובכל בפעם שרוחצים – יש להקדים ולרחוץ תחילה את הראש, מפני שהוא מלך על כל האיברים. וכן יש להקדים ולרחוץ תחלה את יד ימין לפני יד שמאל. וכן ירחץ רגל ימין לפני רגל שמאל. הרוחץ רגליו זו על גבי זו משכח תלמודו ולכן יש לרחוץ כל רגל בפני עצמה.

נוהגים לטבול במקווה בערב שבת, לאחר הרחיצה. זמן טבילה זו, החל מחצות היום של ערב שבת; ויש אומרים שטוב יותר להסמיכה לכניסת שבת. אחרי הטבילה מדייקים לנגב את הגוף, אך אין מקפידים לנגב את (אצבעות) הרגלים. וכתבו הפוסקים שכאשר לובש את בגדיו, לכל לראש יחבוש את הכיפה לראשו ולאחר מכן ילבש את יתר הבגדים.