הלכה יומית

על המילים "והתקדשתם והייתם קדושים" דרשו חכמים: 'והתקדשתם' אלו מים־ראשונים, 'והייתם קדושים' אלו מים אחרונים". בין הטעמים שנתנו חכמים לנטילת מים אחרונים הוא שמא נגע בסעודה במלח־סדומית שגורם לעיוורון, כיום, כשאין לנו מלח־סדומית יש שכתבו שאין חובה ליטול מים אחרונים, כיוון שאין בינינו מלח־סדומית, אולם אדמו"ר הזקן פוסק שגם כיום נכון להיזהר ליטול מים אחרונים, שיש בכך מצווה לנקות ידיו קודם הברכה. ומעיקר תקנת־חכמים ההכנה לברכה כללה אף משיחת הידיים בשמן ערב, וכיוון שאינה נוהגת כיום אין מברכים על נטילה זו.

במצוות נטילת מים אחרונים מעיקרה לא נאמר חילוק בין גברים לנשים ויש אמנם שהורו למעשה שנשים יטלו מים אחרונים, אולם פוסקים רבים כתבו למעשה שכיוון שכיום מעמדה של נטילה זו אינו כמו בזמן חז"ל, לכן לא מצינו כל כך שנשים נהגו להחמיר בזה, ויש שכתבו ליישב הדבר שמאחר וכיום נהגו לאכול בכף ומזלג לא שייך הטעם של ניקיון אלא בעיקר מצד טעם הזוהר כדלקמן, לכן לא נהגו להחמיר בזה הנשים. אלא שיש להבהיר שמי שזקוק לניקיון ידיו, עליו לנקות את הידיים היטב קודם הברכה, ובזה ודאי אף הנשים מחויבות.

לנטילת מים אחרונים נהוג להשתמש בכלי, אלא שגם כלי הפסול לנטילת ידיים לסעודה כמו כלי פגום, או שאין בו רביעית, כשר לנטילה זו. וכיוון שעל פי הזוהר מים אלו הם החלק הניתן ל"סטרא־אחרא" בכדי שלא תקטרג, מקפידים כיום שלא ליטול מים אחרונים מכלי של כסף ורק בגאולה – כשתעבור רוח הטומאה מן הארץ – ינהגו כך; כתבו הפוסקים שכיוון שמים אחרונים הנשפכים על גבי הקרקע שורה עליהם רוח־רעה, אין לשפכם על הקרקע אלא אל תוך כלי או לדבר אחר החוצץ בינם לקרקע, אולם כשנוטלים מים אחרונים תוך הקפדה שלא ישפכו במקום שעוברים בו אנשים כגון תחת השולחן, אין צורך לשפכם אל תוך כלי; ויש שכתבו להסיר הכלי מהשולחן לקראת ברכת־המזון, אלא שמדברי אדמו"ר הזקן נראה שאין הכרח בדבר, וכן מנהג הרבי שלא להסירו.

אין ליטול מים אחרונים במים חמים, שהרי מים חמים רק מבליעים את הלכלוך ביד ולא מעבירים אותו. לגבי נטילת מים אחרונים במים פושרים דנו הפוסקים, ומכריע אדמו"ר הזקן שכיוון שמים אחרונים הם רק מדרבנן יש להקל ולהתיר בכך; כמו כן כתבו הפוסקים שאף כל סוגי המשקים כשרים לנטילת ידיים (חוץ מן היין מפאת חשיבותו) – לכתחילה צריך להקפיד על מים דווקא, ורק כשאין מים ייקח שאר משקין. ואפילו מים הפסולים לנטילת ידיים מחמת שינוי מראיהם וכדומה כשרים למים אחרונים, וכן אין הקפדה על שיעור כלשהו של מים עבור מים אחרונים.

על אף שמעיקר הדין נוטלים למים אחרונים את שני פרקי היד התחתונים הנוגעים במאכל, עם־זאת כיון שבזמנינו אוכלים בכף ומזלג, לכן המנהג הוא שנוטלים רק את קצה האצבעות, משום שעל־פי הזוהר מים אלו הם החלק הניתן ל"סטרא־אחרא", לכן נותנים לה רק את הקצה האחרון. אחר־כך מעבירים את קצה האצבעות, כשהם לחים עדיין על השפתיים; ובחג הפסח נזהרים שלא להעביר את הידיים על השפתיים, מחשש שיוריי המצה הדבוקים לשפתיו, תוך זהירות ממצה שרויה. אם יש לכלוך על אצבעותיו בשעת הנטילה משפילים את האצבעות כלפי מטה בכדי שירד הלכלוך, ואחר־כך מעבירים אותן, בעודן לחות, על השפתיים.

אסור להפסיק בין מים אחרונים לברכת המזון ואפילו בדברי תורה. ואם הפסיק, ישוב וייטול ידיו קודם שמברך. מסיבה זו אמרו חכמים שיש להתחיל במים אחרונים מן הקטן שלא ימתין הגדול לכולם בבטלה. ואחר כך ייטלו לפי סדר ישיבתם, ומשנותרו חמישה אנשים שלא נטלו, יש לתת לגדול ליטול, וכן אם מתחלה היו רק חמישה, הגדול נוטל תחלה, שבשיעור המתנה של 4 אנשים אין בכך הפסק שהרי יכול לעיין בינתיים ב4 הברכות של ברכת־המזון. אלא שכתבו האחרונים שכיום אין מקפידים על סדר זה והמזמן נוטל ראשון; וכתבו הפוסקים שאם מזמנים בפחות מעשרה ראוי שכולם יטלו מים אחרונים לפני הזימון.

אסור להפסיק בין מים-אחרונים לברכת המזון ואפילו בדברי תורה. ואם הפסיק, ישוב וייטול ידיו קודם שמברך. מסיבה זו אמרו חכמים שיש להתחיל במים-אחרונים מן הקטן שלא ימתין הגדול לכולם בבטלה. ואח"כ ייטלו לפי סדר ישיבתם, ומשנותרו חמשה יש לתת לגדול ליטול, וכן אם מתחלה היו רק חמשה, הגדול נוטל תחלה, שבשיעור המתנה של 4 אנשים אין בכך הפסק שהרי יכול לעיין בינתיים ב4 הברכות של ברכת-המזון. אלא שכתבו האחרונים שכיום אין מקפידים על סדר זה והמזמן נוטל תחלה; וכתבו הפוסקים שאם מזמנים בפחות מעשרה ראוי שכולם יטלו מים-אחרונים לפני הזימון.

דרשו חכמים: "'והתקדשתם' אלו מים-ראשונים, 'והייתם קדושים' אלו מים-אחרונים". בין הטעמים שנתנו חכמים לנטילת מים-אחרונים הוא שמא נגע בסעודה במלח-סדומית המסמא את העיניים, ולכן יש שכתבו שכיום אין חובה ליטול מים-אחרונים, כיוון שאין בינינו מלח-סדומית, אולם אדה"ז פוסק שגם כיום נכון להיזהר ליטול מים-אחרונים, שיש בכך מצווה לנקות ידיו קודם הברכה. ומעיקר תקנת-חכמים ההכנה לברכה כללה אף משיחת הידיים בשמן ערב, וכיוון שאינה נוהגת כיום אין מברכים על נטילה זו.

במצוות נטילת מים-אחרונים מעיקרה לא נאמר חילוק בין גברים לנשים ויש אמנם שהורו למעשה שנשים יטלו מים-אחרונים, אולם פוסקים רבים כתבו למעשה שכיוון שכיום מעמדה של נטילה זו אינו כמו בזמן חז"ל, לכן לא מצינו כל כך שנשים נהגו להחמיר בזה, ויש שכתבו ליישב הדבר שמאחר וכיום נהגו לאכול בכף ומזלג לא שייך הטעם של ניקיון אלא בעיקר מצד טעם הזוהר כדלקמן, לכן לא נהגו להחמיר בזה הנשים. אלא שיש להבהיר שמי שזקוק לניקיון ידיו, עליו לרחצן היטב קודם הברכה, ובזה ודאי אף הנשים מחויבות.

לנטילת מים-אחרונים נהוג להשתמש בכלי, אלא שגם כלי הפסול לנטילת ידיים לסעודה כמו כלי פגום, או שאין בו רביעית, כשר לנטילה זו. וכיוון שעל פי הזוהר מים אלו הם החלק הניתן ל"סטרא-אחרא" בכדי שלא תקטרג, מקפידים כיום שלא ליטול מים-אחרונים מכלי של כסף ורק בגאולה – כשתעבור רוח הטומאה מן הארץ – ינהגו כך; כתבו הפוסקים שכיוון שמים-אחרונים הנשפכים על גבי הקרקע שורה עליהם רוח-רעה, אין לשפכם על הקרקע אלא אל תוך כלי או לדבר אחר החוצץ בינם לקרקע, אולם כשנוטלים מים-אחרונים תוך הקפדה שלא ישפכו במקום שעוברים בו אנשים כגון תחת השלחן, אין צורך לשפכם אל תוך כלי; ויש שכתבו להסיר הכלי מהשולחן לקראת ברכת-המזון, אלא שמדברי אדה"ז נראה שאין הכרח בדבר, וכן מנהג הרבי שלא להסירו.

אין ליטול מים-אחרונים במים חמים, שהרי מים חמים רק מבליעים את הלכלוך ביד ולא מעבירים אותו. לגבי נטילת מים-אחרונים במים פושרים דנו הפוסקים, ומכריע אדה"ז שכיוון שמים-אחרונים הנם מדרבנן יש להקל ולהתיר בכך; כמו כן כתבו הפוסקים שאף כל סוגי המשקים כשרים לנטילת ידיים (חוץ מן היין מפאת חשיבותו) – לכתחילה צריך להקפיד על מים דווקא, ורק כשאין מים ייקח שאר משקין. ואפילו מים הפסולים לנטילת ידיים מחמת שינוי מראיהם וכדומה כשרים למים-אחרונים, וכן אין הקפדה על שיעור כלשהו של מים עבור מים-אחרונים.

על-אף שמעיקר הדין נוטלים למים-אחרונים את שני פרקי היד התחתונים הנוגעים במאכל, עם-זאת כיון שבזמנינו אוכלים בכף ומזלג, לכן המנהג הוא שנוטלים רק את קצה האצבעות, משום שעל-פי הזוהר מים אלו הם החלק הניתן ל"סטרא-אחרא", לכן נותנים לה רק את הקצה האחרון. אחר-כך מעבירים את קצה האצבעות, כשהם לחים עדיין על השפתיים; ובחג הפסח נזהרים שלא להעביר את הידיים על השפתיים, מחשש שיוריי המצה הדבוקים לשפתיו, תוך זהירות ממצה שרויה. אם יש לכלוך על אצבעותיו בשעת הנטילה משפילים את האצבעות כלפי מטה בכדי שתרד הזוהמה, ואחר-כך מעבירים אותן, בעודן לחות, על השפתיים.