הלכה יומית

ערב חג השבועות שחל בשבת, יום שישי (ד' סיון) בקביעות זו דומה הוא לערב החג בכמה דברים, ולכן ביום שישי בבוקר יש להסתפר לכבוד הרגל. כמו כן יש להימנע מלהקיז דם (כגון לתרום דם) ביום זה, כמו בערב חג השבועות. ביום זה יש לתת צדקה עבור שבת קודש וכן עבור החג, ובחו"ל יש לתת צדקה עבור שני ימי החג. וכן יש להכין אש דולקת על מנת שיוכלו להעביר אש לצורך הדלקת נרות יו"ט בצאת השבת.

מנהג נוסף הקשור עם ל"ג בעומר והוא התספורת הראשונה של הילד. שכן, נוהגים שלא לספר את שיער הקטנים עד שיגיעו לגיל שלוש, ואז מספרים את שערותיהם ומשאירים להם פאות, ומחנכים אותם למצוות "לא תקיפו פאת ראשכם", שלא לספר את שערות הפאות. ונהגו רבים לספר את הקטן ליד קברו של רבי שמעון בר יוחאי במירון, וקטנים שיום הולדתם השלישי חל בימי הספירה שלפני ל"ג בעומר נהוג לקחתם למירון ביום ל"ג בעומר ולספרם שם.

נאמר: "לא תקיפו פאת ראשכם". ובארו חכמים את מצוות לא תעשה זו, שאסור לגלח את השער שבצדעים, מימין או משמאל. פעולה זו נקראת "הקפת פאת הראש", משום שכשמגלחים שער זה, מקבל שער הראש צורת עיגול. ועל כן את השער הגדל באזור זה אסור לספר לגמרי, אלא יש להשאיר שערות לפחות עד אורך שמאפשר לכופף את קצה השערה לשורשה (5 מ"מ). המקום המוגדר "פאה" שאסור לגלחו – הוא כעין משולש דמיוני שקצהו האחד בקצה המצח, קצהו השני בנקודה העליונה ביותר שאליה אפשר למתוח את האוזן, וקצהו התחתון מתחת לאוזן, ואפשר להסתפק בפאות עד אמצע האוזן מעט אחרי העצם, אך ראוי להשאיר פאות ממש שיגיעו לאוזן. גם את פאת ראשו של ילד אסור לגלח, ומנהג ישראל שלא לספר כלל את הבן עד מלאות לו שלוש שנים – גיל בו מתחיל חינוכו של הילד למצוות, ובראשם במצוות "לא תקיפו פאת ראשכם" והנחת הפאות.

יום הגעתו של הילד לגיל שלוש נחשב כעת רצון לעריכת התספורת, והעידו רבותינו נשיאנו על גודל היוקר של אירוע זה, בהמשכת הקדושה על הילד בגשמיות וברוחניות על ידו. ועל כן עורר הרבי על חשיבות עריכת התספורת הראשונה בזמנה דווקא. מסיבה זו גם כאשר לא מתאפשרת החגיגה ביום התספורת, אין לדחותה אלא יש לערוך את התספורת בזמנה ואחר כך ישלימו את החגיגה כשיוכלו. כמו כן ילד שהוריו חוששים שמפני חולשתו שמא יצטנן, מחמת המעבר מראש מלא בשערות לתספורת שתותירו חשוף ללא שערות, ישאירו לו שערות ארוכות במקצת, ובלבד שתהיה ניכרת בו הנחת הפאות, אך לא ידחו את התספורת עקב כך.

כאשר נעשה הילד בן שלוש, ביום שאסור להסתפר בו, יש לדחות את התספורת עד ההזדמנות הראשונה שתתאפשר בה התספורת: אם יום התספורת חל בשבת, ביום טוב או בראש חודש, יש לעשותה מיד למחרת, ואם יום התספורת הוא בחול המועד סוכות יש לעשותה בחול המועד. אולם אם יום הולדתו חל בחג הפסח ובימי הספירה שלאחריו, דוחים את התספורת עד ל"ג בעומר. ואם יום הולדתו חל בימים שלאחר ל"ג בעומר, תדחה התספורת עד ערב חג השבועות. וכן אם נעשה בן שלוש בימי "בין המצרים", דוחים את התספורת עד לאחר חצות היום של י' במנחם אב.

מסופר בגמרא: "רב לא שביק לבריה למשיקל ליה סילוא", כלומר, רב לא הניח לבנו להוציא לו קוץ שנתחב בבשרו, שמא יצא ממנו דם, ויעבור בנו בשגגה על איסור חובל באביו, מאיסורי התורה החמורים ביותר. ויש מן הראשונים שכתבו שאסור לבן לספר את אביו, כמו שאסרו חז”ל להוציא ממנו קוץ – מחשש שמא יעשה בו חבורה. ולכן למעשה יש להימנע מכך שבן יספר את אביו. ובמקרה שתיגרם עגמת נפש לאב מחמת כך שצריך להסתפר אצל אחר, ניתן לסמוך על הפוסקים שהתירו לבן לספר את אביו. בתנאי שיקפיד לעשות זאת בזהירות המרבית שלא יגרום חבלה לאביו.

אסרו חכמים לעשות מלאכה בערב פסח מחצות היום, שמחצות הוא זמן הקרבת קרבן פסח וכיוון שכל אדם שמקריב קרבן אותו היום הוא יום טוב עבורו, הרי שזמן הקרבת קרבן פסח הינו ים טוב עבור כלל ישראל ואסורים בעשיית מלאכה מדברי חכמים. איסור זה נותר בעינו אף לאחר החורבן. וכיוון שמצווה להסתפר בערב יו"ט כדי שלא יכנס לרגל כשהוא מנוול וכן מצוה ליטול את ציפורניו לכבוד הרגל, לכן יש לעשות זאת לפני חצות היום, אולם מי ששכח להסתפר יכול להסתפר לאחר חצות רק על-ידי גוי. אך וליטול ציפורניו ולצחצח את הנעליים ניתן בדיעבד אף לאחר חצות.