הלכה יומית

נאמר בגמרא שבית המקדש התחיל להיחרב לקראת סיום יום תשעה-באב, והיו אמנם שהחמירו לצום אף בעשירי באב, אולם להלכה נקבעה התענית בתשעה באב שאז החלה השריפה. וכיוון שרובו של בית המקדש נשרף בעשירי באב, נהגו ישראל שלא לאכול בשר ולא לשתות יין אף בעשירי באב עד חצות היום. ויש להימנע אף מלבישת בגדים מכובסים, שמיעת שירים, רחיצה במים חמים וברכת "שהחיינו", עד חצות היום, והשנה כיוון שחל י' באב ביום שישי מותר לכבס את הבגדים הנחוצים לכבוד השבת כבר מהבוקר, ובשעת הדחק החל מצאת הצום.

בליל תשעה באב וביומו עד חצות היום אין לעשות מלאכה, ולכן אין לבצע תיקוני בית שונים, כגון חשמל, אינסטלציה וכדומה, ואפילו לתפור כפתור לבגד אסור. אך לאחר חצות היום מותר לעשות מלאכה, ויש לעשותה בדרך ארעי כדי שלא להסיח את הדעת מן האבלות. יש להימנע מהדחת הכלים ומלהציע המיטות עד חצות היום. (ועדיף לשטוף הכלים עם כפפות), ואין לשטוף את הבית.

הנשים נוהגות שלא לעשות מלאכה משך 50 דקות מההדלקה. ואחר שעבר זמן זה עושות מלאכה שלא כנגד הנרות, ולכן יש הנוהגות להימנע מכל מלאכה שהיא. אך מי שקשה לה להימנע לגמרי ממלאכה, ודאי יש להקל בכל מלאכה המותרת ביו"ט (בישול, אפיה וכדומה). אבל מלאכות כתפירה, סריגה, כיבוס גיהוץ וכדומה – אסור.

אחד מהטעמים לאיסור עשיית המלאכה בחול המועד הוא משום שעיקרם של החגים ניתנו לישראל כדי שיעסקו בהם בתורה; וכפי שכתב בספר החינוך: "כי לא לעסוק במלאכה הוקבעו ימי חולו של מועד, כי אם לשמוח לפני השם, רוצה לומר להתקבץ במדרשות ולשמוע נועם אמרי ספר". ויש להוסיף בלימוד התורה בימי המועד יותר משאר ימים.

איסור עשיית מלאכה בחג, נאמר במפורש בתורה רק ביום הראשון של החג וביומו האחרון. ולמדו חכמים ממדרש הפסוקים, שימי חול-המועד אסורים אף הם בעשיית מלאכה, אלא שישנם מלאכות המותרות בהם. ומסרם הכתוב לחכמים לומר איזו מלאכה מותרת ואיזו אסורה. ובארו חכמים שכיוון שעיקרם של החגים ניתנו לישראל כדי שיעסקו בהם בתורה; לכן נאסרה בהם המלאכה. וכל שאסרו לעשות בחול-המועד, אסור אף לומר לגוי לעשותה עבור ישראל.

לדעת הרבה פוסקים מלאכה גמורה אסורה מהתורה, ואם היא נעשית לצורך המועד או כדי למנוע הפסד מותרת, וחכמים עשו סייג לתורה ואסרו כל דבר שיש בו טרחה יתירה ואינו לצורך המועד, למרות שאין בעשייתו מלאכה, כגון העברת דירה, אסורה בחול-המועד, הואיל ויש בכך טורח רב.

מותר לתקן תקלה חיונית בבית ובכליו בחול-המועד בדבר המוגדר כ"מעשה-הדיוט", אך לא ב"מעשה-אומן" בדברים פשוטים שאינם כרוכים בעבודה מקצועית, אלא אם כן זהו "דבר-האבד", אולם אם התקלה הייתה ידועה קודם החג ודחו את התיקון לחול-המועד התיקון אסור, אלא במצב שיש בו חשש סכנה. במקרה חיוני שהתירו בו "מעשה-אומן" במועד, יש לעשות זאת ע"י פועל נכרי, ואם אינו מוצא נכרי יכול להביא יהודי בחנם, ובמקרה שאינו מוכן לעבוד בחנם עדיף (אם אפשר) שישלם לו בהבלעה.

על-אף קדושת היום, מותר ראש-חודש בעשיית מלאכה. אלא שנהגו נשים שלא לעשות מלאכה בראש-חודש. בטעם הדבר אמרו, שכשם ששלשת הרגלים נתקנו כנגד האבות, כך י"ב ראשי-החדשים נתקנו כנגד השבטים, ולאחר חטא-העגל ניטלו מהם מועדים אלו ונתנו לנשותיהם, כיוון שלא חטאו בו נתן להן ה' את שכרן "שהן משמרות ראשי-חודשים". ומשום כך יש הנוהגות בראשי-חדשים להימנע ממלאכות שונות כתפירה, סריגה, כיבוס וגיהוץ שלא לצורך היום; אך מלאכות הנעשות לצורך פרנסה, לא קיבלו הנשים לאסור, ומותרות בהן. וכתבו הפוסקים שאף מי שלא נהגה איסור עשיית מלאכה, ראוי שתקבל על עצמה פרישות ממלאכה כלשהי בראש-חודש.