הלכה יומית

אסור להזכיר שם שמים לבטלה והעובר על כך ביטל מצות עשה שנאמר "את ה' אלקיך תירא", וכן נאמר "ליראה את השם הנכבד והנורא הזה", ומכלל היראה הוא שלא להזכיר שמו ית' בדברים שאין בהם צורך. ומן התורה רשאי להזכיר את השם דרך שבח וברכה אפילו שלא לצורך, אלא שחכמים אסרו לברך ברכה שאינה צריכה.

איסור הוצאת שם שמים לבטלה הוא בשבעת השמות המיוחדים לקדוש ברוך הוא ("שמות שאינן נמחקים") והם: 1) י-ה-ו-ה (והוא שם המפורש אותו אין מבטאים אפילו בתפלה ובקריאת הפסוקים אלא קוראים אותו לפי הניקוד שלו אדנות או אלוקים, כפי שאף מצוין בדרך כלל בחומשים ובסידורים); 2) א-ד-נ-י; 3) א-ל; 4) א-ל-ו-ה; 5) א-ל-ה-י-ם; 6) א-ל-ה-י; 7) שדי. ולגבי שם "צבאות" נוהגים למעשה שהוא נקרא כפי שהוא, גם שלא בשעת תפילה.

שבעה השמות המיוחדים להקב"ה אסורים להזכירם הן בלשון הקודש והן בשאר לשון כגון ג-ט בלשון אשכנז או בכל שפה אחרת, והרוצה להזכיר את שם המפורש שלא לצורך יאמר השם.

שמות המיוחדים להקב"ה, והם שבעת השמות שאינם נמחקים, אסור להזכירם בבית המרחץ אפילו בלשון חול, דהיינו שם שהקב"ה נקרא בו בשפה כל שהיא (כגון: ג-אָט, G-od). אין לומר בבית המרחץ "שלום" (כשמתכוון לענין השלום), אך מותר לקרוא לאדם ששמו "שלום" בשמו, כיון שאינו מתכוון על ענין השלום אלא להזכרת שמו של אותו אדם.

מותר לבטא את שם ה' כשקורא פסוק שלם מן התנ"ך, הן כשקורא את הפסוק בפני עצמו והן כשקורא בתוך לימוד משנה (ומצוי ביותר בפרקי אבות) ובגמרא וכדומה, אולם שלא בתוך פסוק אסור להזכיר את ה' אף בתוך כדי למודו. וכשלומד את נוסח הברכות אסור להזכיר את ה' כשאינו מחויב לברכם, אבל המלמד ילדים את נוסח הברכות מותר לו להזכיר את ה', אך לא יענה 'אמן' אחר ברכותיהם בשעה שלומדים אם אינם מברכים על דבר מה אלא רק מתלמדים.

אסור לברך ברכה לבטלה, ואף אסור לענות 'אמן' אחר ברכה זו. כמו כן אסור לגרום לברכה שאינה צריכה כגון בשני מינים שברכתם שווה אין לברך על כל מין ומין אלא יש לפטרם בברכה אחת. עבר והזכיר שם שמים לבטלה יאמר מיד "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד"; ואם בשעה שאומר את הברכה נזכר שהיא לבטלה אם רק אמר 'ברוך אתה ה" ועדיין לא אמר 'אלקינו' יסיים: 'למדני חוקך', שהוא לשון הפסוק, ובמקרה שרק התחיל תיבת 'אלוקינו' (כלומר התחיל לומר 'אלקי' וללא סיים 'אלקינו') יסיים: 'ישראל אבינו מעולם ועד עולם' שהוא גם כן לשון הפסוק ויאמר גם בשכמל"ו .

נאמר "את ה' אלקיך תירא". במצווה לירא את השם הנמנית במניין מצוות ה"עשה" מן התורה, נכלל אף האיסור שלא להזכיר לחינם את שמותיו של ה', ואם הזכיר אדם בטעות את שם השם, מיד ימשיך וישבח את השם, כגון שימשיך ויאמר: "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד". ודנו הפוסקים אודות אמירת שמות ה' בשפות לועזיות, והכל מודים שאם אמר ברכה בלשון לועזית יש תוקף לברכתו, וממילא יש להיזהר מברכה לבטלה גם בלשון לועזית. וכתבו פוסקים רבים שבכלל יש להימנע מהזכרת שם-שמיים לבטלה אפילו בלשון לועזית.

מסופר בגמרא שלאחר נצחון מלכות בית-חשמונאי, התקינו שיהיו מזכירים שם-שמים אפילו בשטרות חוב, אלא שלא הייתה דעת חכמים נוחה מכך, כיוון ש"למחר זה פורע את חובו ונמצא שטר מוטל באשפה". ומתוך חשש לביזיון שם שמים ביטלו חכמים את התקנה, וייקרו את כבוד שמיים עד כדי כך, שאת יום ביטול התקנה קבעו כיום חג. ונפסק הדבר אף להלכה, שלא לכתוב שם-שמיים במכתבים, מחשש שמא יתבזה חלילה. באשר לשטרות כמו הדולר ודומיהן שנכתב בהן שם-שמים כידוע, נחלקו הפוסקים: יש שאמרו שאין צורך לנהוג בהן בקדושה. אלא שלדעת אדמוה"ז- גם בשמות הנכתבים באותיות לועזיות חלה קדושה, ולכן יש שהחמירו שלא לנהוג בהן בביזיון.

כפי שהתבאר בהלכה הקודמת, שלא הייתה דעת חכמים נוחה מכך שכותבים שם שמיים בשטרות, ונפסק אף להלכה, שלא לכתוב שם-שמיים במכתבים, מחשש שמא יתבזה חלילה. בעקבות זאת דנו הפוסקים אודות המנהג לפתוח במכתבים ומודעות בכתיבת "ב"ה" – האם אין בכתיבת "ב"ה" במכתבים חשש לביזיון שם שמיים. ואכן היו שהורו שלא לכתוב אותיות "ב"ה" במכתבים, שכן האות ה' אף היא מאותיות השם, וחל עליו איסור מחיקה, וכמו כן יש איסור בהשלכתו במקום ביזיון. אלא שלמעשה מקובל בין פוסקים רבים להקל בכך וכן הוא מנהג הרבי. מפענחים את האות ה' בראשי-התיבות "ב"ה" לא כאות משמות הקודש, אלא כמרמזת על המילה "השם" שאין בה קדושה, ואין חשש לביזיונה.