הלכה יומית

מצוה על כל אדם לשלוח לרעהו שתי מנות ביום פורים, כאמור "משלוח מנות איש לרעהו". ומכך שנאמר שהמשלוח צריך להיות "מנות" (לשון רבים) למדו שיש לשלוח לכל הפחות שתי מנות, לאדם אחד כאמור "איש לרעהו". בטעמה של מצות משלוח מנות כתבו שהוא בכדי להרבות אהבה ואחווה. טעם נוסף למצוה זו הוא ששילוח המנות נועד לצורך סעודת פורים, לסייע בכך למי שחסר לו.

זמן המצוה הוא ביום הפורים, החל מנץ החמה ועד לשקיעתה. לכתחילה יש לקיים את מצות משלוח מנות לאחר קריאת המגילה. בשעת הדחק, ניתן לשלוח לפני נץ החמה (לאחר עלות השחר), וכן אם הגיעה שקיעת החמה ועדיין לא שלח, ישלח בבין השמשות (עד צאת הכוכבים). השולח בליל פורים או במוצאי פורים – לא יצא ידי חובתו. לכתחילה יש לדאוג שגם שליחת המשלוח וגם קבלתו יהיו ביום פורים.

הבעל יכול לתת משלוח מנות עבור אשתו. וראוי שיודיע לה שנותן עבורה, וכן יודיע זאת למקבלי המשלוח (ואין צריך לזַכות לה קודם לכן). קטנים שהגיעו לחינוך, חובה לחנכם לקיים מצוה זו. ולמעשה יש לנהוג שגם קטני קטנים יקיימו מצוה זו, גם כשישנו ספק אם הגיעו לחינוך. ראוי שהילדים יתנו בעצמם משלוח מנות לחבריהם, ולא יסתפקו במשלוח ששולח אבי המשפחה. גם עני המתפרנס מן הצדקה חייב במצוה זו. אם אין בידו ממון ומאכלים אחרים חוץ ממאכלי סעודת פורים, יכול להחליף את סעודתו עם אדם אחר, ויוצא בזה ידי חובת משלוח מנות.

יש מחמירים לשלוח על ידי שליח דוקא. אך אין צריך להקפיד שהשליח יהיה גדול דוקא, ואדרבא, מנהג ישראל לשלוח על ידי הקטנים. יש לתת את שתי המנות יחד, ולא בזה אחר זה. מנהג כ"ק אד"ש לשלוח לכהן, לוי וישראל. איש שולח לחברו ואשה לחברתה, אך לא ישלח איש לאשה או אשה לאיש.

יש לשלוח מנות של מאכל או משקה, המוכנים לאכילה מיידית. נותנים שני סוגים שונים של מאכל או משקה. רצוי שיהיה משלוח עם מנות חשובות, ולפחות תהיה כל מנה בשיעור כזית, דהיינו שתי כזיתים במשלוח אחד (54 סמ"ק). אָבֵל ישלח דברי-מאכל בלבד, ולא דברי ממתקים, ויש שכתבו שישלח לאדם אחד בלבד. נוהגים לא לשלוח לאָבֵל – בתוך השלושים – משלוח מנות כלל אך מותר לשלוח מנות למשפחת האבל, כגון לאשתו או לבנו. ובאם שלחו לאבל מנות מחוסר ידיעה וכדומה, מותר לו לקבלן.

בירושלים כל דיני פורים חלים ביום זה, ובערי הספקות קוראים מגילה ללא ברכה אך אין משנים דבר בסדר התפלה, ומקיימים אף את יתר מצוות הפורים. בכל העולם: אין אומרים תחנון ויש להוסיף בו במשתה ושמחה, ואסור להתענות ביום זה. אין אומרים "ועל הניסים" ואין קוראים בתורה (את הקריאה של פורים). אם אמר בטעות "ועל הניסים" אינו חוזר; ומותר לעשות את כל המלאכות ביום זה. לגבי אבלו ר"ל: נוהגים בדיני אבלות בצנעה, אך לא בפרהסיא, ולכן מותר לאָבֵל לשבת על כיסא גבוה, ולנעול נעלי עור. אך ימעט בדברים של שמחה, ולא יצא האבל לבית הכנסת.

נאמר במגילה: "משלוח מנות איש לרעהו". ודייקו חז"ל שחובה לשלוח שתי מנות לאדם אחד, איש לרעהו ואשה לרעותה. שיעורו של המשלוח לכתחילה כזית בכל מנה או לפחות כזית יחד ששויו 2 פרוטות לפחות. מנהג הרבי לשלוח "משלוח-מנות" לשלושה, לכהן, לוי וישראל קבועים. המשלוח הכיל: אוזן-המן ממולא פרג, פרי ובקבוק יי"ש. כמו"כ עורר הרבי על מנהג ישראל לשתף גם את הקטנים בכל ענייני הפורים כולל במצוות משלוח מנות. כתבו הפוסקים שאין שולחים מנות לאבֵל תוך שלושים, ולאבֵל על הוריו תוך שנים עשר חודש. האבֵל עצמו, אפילו תוך שבעה, חייב במשלוח-מנות, אך עליו לשלוח לרעהו רק מיני מאכל ולא ממתקים ומגדנות.