הבעל-קורא ואף השומעים כופלים את המגילה כאיגרת לשלושה חלקים עד לאחר סיום הברכה שבסיום הקריאה, ויש להיזהר בכבודה ושלא תיגרר על-גבי הקרקע. בקריאת-המגילה נהוג להכות כשמזכירים את המן במקום שנזכר המן בתואר כלשהו: "האגגי", "הרע" וכדומה". בעת הקריאה נוהגים שכופלים וקוראים כשתי המסורות בפסוק (ח, יא): "להרוג-ולאבד" ואח"כ אומרים "ולהרוג-ולאבד", וכן קוראים בפסוק (ט, ב): "ואיש לא-עמד בפניהם" ואח"כ אומרים "ואיש לא-עמד לפניהם". מנהג נוסף בקריאת-המגילה שהקהל אומרם בקול רם את ארבעת-הפסוקים: "איש-יהודי" (ב, ה), "ומרדכי-יצא" (ח, טו), "ליהודים" (ח, טז), "כי-מרדכי" (י, ג); ואח"כ הבעל-קורא חוזר וקורא אותם. כמו-כן כשמגיעים לעשרת בני-המן הציבור קורא אותם תחילה ואחריהם הבעל-קורא חוזר וקורא אותם. וצריך לקוראם בנשימה אחת, החל מהמילים "חמש-מאות איש" (ט, ו) עד לאחר תיבת "עשרת" (ט, י). לקראת סוף קריאת-המגילה כשמגיעים למילים: "האיגרת-הזאת" (ט, כו) וכן "איגרת-הפורים הזאת השנית" (ט, כט) נוהגים לנענע את המגילה.
