הלכה יומית

ככלל, המתפלל שתי תפלות הסמוכות זו לזו כגון המתפלל מוסף מיד לאחר שחרית, עליו להפסיק ביניהם לפחות כשיעור ההליכה של ארבע אמות, בכדי שתתיישב דעתו לערוך תחנתו כראוי אף בתפלה השנייה. וכן הוא הדין למי שמשלים תפלתו ועליו להתפלל שתי תפלות סמוכות זו לזו, האחת של חובת השעה, והשנית היא עבור התשלומין, עליו להקפיד להפסיק בין שתי התפילות, ולמעשה נספק להלכה שבזמן הפסקה זו יש לומר "אשרי" (שאחר 'נפילת אפיים') בשחרית, ובמנחה או בערבית יאמר 'אשרי' כקורא בתורה ולא כחובה, וזאת בכדי שיתפלל מתוך דברי תנחומין של תורה גם בתפלת התשלומין, ואם מתפלל בציבור ימתין עד אחר אמירת הקדישים.

טעה ולא התפלל מנחה ביום שישי, מתפלל פעמיים ערבית של שבת, וכן השוכח מנחה בערב ראש-חודש, מתפלל ערבית שתיים ובשתיהן יאמר "יעלה ויבוא". שכח מנחה של שבת, מתפלל פעמיים ערבית במוצאי-שבת, ויאמר "אתה חוננתנו" בראשונה ולא בשנייה. מי ששכח שחרית בשבת, מתפלל פעמיים מנחה, אף שכבר התפלל תפילת מוסף, כיוון ש"מוסף" אינו חלק מסדר התמידים, ואינו מפסיק ביניהם. תפילת מוסף, בדיעבד ניתן להתפלל כל היום, אפילו אחרי מנחה, אך אם לא התפלל במשך היום, אין לה תשלומין.

יש לזכור כי התפלה הראשונה שמתפלל הינה התפלה המחויבת, כגון שכח ערבית, בבוקר מתפלל את תפלת שמונה עשרה פעמיים, כשהראשונה הינה לשם חובת שחרית ואילו השנייה היא בתורת תשלומין. ונחלקו הפוסקים אודות מי שסבר שתפלתו הראשונה היא לתשלומין והתפלה השנייה היא של זמנה, האם יחזור שוב התפלה והיו שאמרו שאינו חוזר, ולמעשה הכריע אדמו"ר הזקן שעליו לחזור ולהתפלל, אך לחוש לדעתם יחדש דבר בתפלתו.

תפלת התשלומין נתקנה רק כהשלמה לתפלת העמידה, משום שתפלה היא בקשת רחמים, והלוואי שיתפלל האדם כל היום. אולם לגבי יתר קטעי התפלה כגון פסוקי דזמרה וברכות קריאת שמע לא תקנו תשלומין; ומי שאיחר זמן קריאת שמע, אף שהפסיד שכר מצוות קריאת שמע בזמנה, יקרא אותה שלא בזמנה בכדי שיקבל עליו עול מלכות שמיים, אך אם עברה עונתה כגון שלא קרא קריאת שמע כל יום והגיע הלילה, לא ישלימה

אמרו חכמים: "טעה ולא התפלל ערבית מתפלל בשחרית שתים, שחרית מתפלל במנחה שתים", כלומר, מי ששכח ולא התפלל תפילת שמונה-עשרה ועבר זמנה, צריך להתפלל לאחר תפילת שמונה-עשרה הבאה תפילה לתשלומין. אם שכח ערבית, ישלים אותה בשחרית. ואם נגש להתפלל את התפילה שאחריה כשליח-ציבור, יוצא ידי חובת התשלומין בחזרתו את התפילה בקול רם (ויסיים בלחש את 'אלוקי נצור' וכו'). שכח בשחרית, ישלים במנחה. את תפילת ההשלמה צריך להתפלל סמוך לתפילה של אותה שעה. ואם שהה הרבה לאחריה, לא יוכל להתפלל עוד את תפילת התשלומין.

תפלת התשלומין נתקנה למי ששגג או נאנס ולא התפלל, ודנו הפוסקים מהו הגדר של אנוס או שוגג, ולמעשה נפסק שכל מי שלא היה מזיד גמור ודחה תפלתו, אם משום עיסוקים שונים ואם משום עצלות והתמהמהות, כל עוד היה בדעתו להתפלל אלא שעבר הזמן לבסוף, אף שלא נהג כראוי בכך שדחה את תפלתו, יכול להשלימה. אולם מי שהזיד ולא התפלל בשאט נפש אין לו תשלומין, ואף על פי כן רשאי להתפלל תפלת נדבה, ואף שתפלתו רשות ואין לו שכר תפלת מצווה, יש לו שכר תפלת תחנונים ובקשת רחמים.