הלכה יומית

בשנה שאחרי שנת השמיטה, מצוה להקהיל את כל עם ישראל בחג הסוכות, והמלך קורא באזניהם פרשיות מן התורה המזרזות אותם במצוות ומחזקות את ידיהם בדת האמת. מצות הקהל אינה נוהגת בזמן הזה. אמנם, התוכן והעניין הרוחני של "הקהל" ישנו גם בזמן הזה. ועוד קודם תחילת השנה יש להתכונן לשנת הקהל, ולהתבונן בתוכן ובמטרה של מצות הקהל: למען ישמעו ולמען ילמדו ויראו את ה' אלקיכם, ושמרו לעשות את כל דברי התורה הזאת; ובניהם אשר לא ידעו ישמעו ולמדו ליראה את ה' אלקיכם. וכל ענייני הקהל צריכים להיעשות מתוך שמחה.

מותר לחפור בחצר בשנת השמיטה לצורך התקנת צינורות (לטלפון, חשמל וכדומה) או תיקונם, כי ניכר שאינו חופר לצורך הקרקע (שהצינורות מונחים שם), אך את העפר שמוציא לא יפזר על פני האדמה, מפני שנראה בכך כמי שמכשיר את הקרקע לזריעה. לאחר סיום התקנת הצינורות, יש לכסות את השכבה העליונה של כיסוי החפירה בחצץ, ולא באדמה. אך אם מדובר במקום שאין גדלים בו צמחים, ניתן לכסות אף באדמה.

בשנת השמיטה אסור לפנות פסולת בניה מעל גבי אדמה, אפילו תחת בנין וכדומה, מפני שנראה כמכשיר את הקרקע לזריעה. אם משאיר את שכבת הפסולת הסמוכה לקרקע, מותר. בשטח המיועד לשביל מעבר, חניה, וכדומה, וניכר שהפינוי נעשה לצורך זה, מותר לפנות אף את הפסולת הסמוכה לקרקע. ובמקום שהפינוי נעשה למנוע נזק – מותר לפנות כמה שצריך.

אסור להאכיל בעלי חיים מאכלים שיש בהם קדושת שביעית הראויים למאכל אדם, וכן אסור להאכילם ספיחים. קופים שאינם אוכלים מאכל אחר מלבד מאכל אדם, אם אין אפשרות אחרת – מותר לבעליהם להאכילם מאכלים שיש בהם קדושת שביעית לצורך קיומם. אמנם המבקר בגן חיות ורוצה להאכילם כתחביב, יניח את הפרי והבע"ח ייקח מעצמו. עוד כתבו הפוסקים שמחמירים שלא להשליך גרעיני פרי למקום שיכול להשתרש באדמה ולצמוח, וכן אם נותנים גרעינים לבעלי חיים על-גבי אדמה, יזהרו לתת להם כשיעור שיאכלו בו ביום או ליומיים בלבד.

כששוטף את רצפות ביתו בשנת השמיטה, אם המים יוצאים ישירות לעבר זרעים שלו – הדבר אסור. ואם אין המים מגיעים ישירות אל הזרעים, או אם ניכר שלא נוח לו בכך – מותר. ואם במי שטיפת הרצפות ישנם חומרי ניקוי המזיקים לצמחים, בכל אופן מותר. כמו כן מותר להפעיל מזגן כשהמים היוצאים מהמזגן דרך הצינור מכוונים לעבר צמחים, כיון שהמזגן מוכיח שאין כוונתו להשקות את הצמחים. כמו כן מותר לתלות כביסה רטובה מעל גינה. אמנם אם מעוניין שמים אלו ישקו את הצמחים שלו (כגון שצינור המזגן צמוד לעץ), אסור.

האוכל בגינה בשנת השמיטה צריך להיזהר שלא ליטול ידיו על העשבים, מפני שמשקה אותם. ואף אם אוכל בגינת חבירו, או אפילו של נכרי, הדבר מהווה בעיה. ויש שכתבו שטוב שלא לאכול כלל בגינה בשנה זו באם יודע שישתמש שם עם מים, מפני הקושי להיזהר שלא ייפלו שם מעט מים, אלא שלמעשה מקובל להקל בכל זה, אך מעל גבי אדמה ללא צמחים – מותר ליטול ידיים ולאכול ללא חשש.

אין להשתמש למים אחרונים במיץ שהופק מפירות שביעית, כיון שבכך הולך הוא לאיבוד. כאשר מברכים ברכת המזון על כוס יין וכן בשאר 'כוס של ברכה', נוהגים למלא יין עד שיישפך מהגביע, אלא שמקפידים שיישפך לתוך כלי שלם ולא על הארץ, שלא יגרם בזיון על ידי כך. ואף ביין הקדוש בקדושת שביעית אין איסור לברך ברהמ"ז ולמלא את הגביע על גדותיו, וכן יעשה בקידוש ובהבדלה, ויש שכתבו שלא יכבה הנר ביין וכן לא יניח היין על עיניו, ובליל הסדר לא ישפוך היין באמירת עשר המכות (אלא שיש המקלים בזה מכיוון שזו כמות יין קטנה ואין בה חשיבות).

נאמר: "והייתה שבת הארץ לכם לאכלה", ודרשו חכמים: "'לאכלה' – ולא לסחורה", "'לאכלה' – ולא להפסד", כלומר ששימוש בגידולי הארץ של שנת שמיטה שאינו כייעודם הרגיל – נחשב הפסד. קדושת השביעית חלה על כל גידולי הארץ שנועדו למאכל אדם ובהמה, ומותר לאדם לקטפם לצורך ביתו, ויש לנהוג בהם בקדושה. כמו כן מותר להשתמש בפירות שביעית לכל שימוש (מלבד סחורה), אך רק בדרך השימוש המקובלת לאותו הדבר. לכן, דבר העומד לאכילה בלבד – אין להשתמש בו לדברים אחרים.

אין להפסיד פירות שביעית. יש להיזהר לא לפורר ולא לקלקל פירות שביעית, או חלק חשוב מהם, אלא אם כן כך היא דרך אכילתו. כמו כן אסור לאכול פירות שביעית אכילה גסה (כלומר, אדם השבע וקץ במזונו, אם מוסיף ואוכל הרי זה נקרא אכילה גסה. ואין אכילה כזו נכללת בדברי האמור "והיתה שבת הארץ לכם לאכלה").

פירות וירקות שהדרך לאכלם בין חיים ובין מבושלים, יאכלם כפי שירצה, חיים או מבושלים. וכן פירות שרגילים לעשות מהם קומפוט כתפוחים וכדומה – מותר לבשלם לעשות מהם קומפוט. פירות וירקות שאין דרך רוב העולם לבשלם, אך יש מקום מסוים או עדה מסוימת הנוהגים לבשלם לעיתים קרובות – הרי זה נחשב דרך אכילה ומותר להם לעשות כן. מותר לייבש פרי שדרכו בכך. מותר לעשות ריבה (ממרח המתקבל מבישול פירות או ירקות וסוכר, עד התקרשות הנוזלים שבו) מפירות שביעית, מפירות שהדרך לעשות מהם ריבה. מותר לקלף ולרסק עבור ילדים קטנים, כיוון שכך הוא דרך אכילתם, אך יש לאסוף את מה שישאירו אחריהם ולהניח את השיריים במקום המיוחד לשיירי שביעית.

פירות וירקות שהדרך לאכלם רק חיים – לא יבשלם ולא יאפם. וכן להיפך, פירות וירקות שהדרך לאכלם מבושלים – לא יאכלם חיים. ואפילו התחילו להתבשל ולא התבשלו כל צרכם, אין לאכלם. דבר שדרכו להיאכל מבושל לגמרי – אין לבשלו חצי בישולו. וכן דבר הנאכל חי, אין לכבוש אותו עשרים וארבע שעות בנוזלים כי כבישה היא כבישול. ודבר שרגילים רק לכבשו אין לבשלו. עבר ובישל דבר הנאכל חי – מותר לאכלו ואינו נאסר.

מותר להריח בפירות שביעית, וכן לתלותם לנוי (לדוגמא הנוהגים בתליית פירות בסוכה יכולים לתלותם), באם לא פוגמים אותם אלא הם נשארים שלמים. דבר שיש בו קדושת שביעית אסור להשליכו לדלי (פח) המיועד לאשפה. אלא יניחו (אם אין מי שיאכל ממנו) במקום מיוחד עד שייפסד. ולא יניחו במקום שמצויים בו שרצים וחרקים, ואף לא כנגד השמש. יש מחמירים שלא להשליכו לאשפה אפילו בתוך שקית ניילון סגורה, ויש המתירים בשקית סגורה וכן הוא המנהג.