הלכה יומית

צריך ליטול ידים באופן שהמים יכסו את כל היד עד הפרק, וכן שהמים יגיעו לכל שטח היד לכל אורך ורוחב האצבעות וברווח שבין האצבעות; ולכן צריך להיזהר בעת הנטילה שהאצבעות לא יהיו צמודות זו לזו ותהיינה מוגבהות קצת כלפי מעלה בכדי שהמים יגיעו גם לראשי האצבעות, אולם אין צורך שהמים יגיעו לכל מקום בבת אחת ממש, אלא שלא יפסיק לשפוך עד שהמים יגיעו לכל מקום. ואם בשפיכה הראשונה לא הגיעו המים על כל שטח היד – לא עלתה לו הנטילה וחייב ליטול את כל ידו שנית.

נטילת הידיים צריכה להיות מכח אדם ולא שיישפכו המים מאליהן. ובשעת הדחק כאשר אין ברשותו כלי הראוי לנטילת ידים אך ברז המים מחובר למיכל, יכול לשפוך מן הברז, אלא שעליו להקפיד לפתוח ולסגור את הברז בכל שפיכה ושפיכה וגם להקפיד שיבואו המים על כל שטח היד בבת אחת. אולם בברזים המצויים בימינו שהמים באים מכח משאבת מים ולא מכלי (כגון המים הקרים שבברז), אין ליטול ידים מהם בלי כלי.

לאחר נטילת יד ימין בעודנה רטובה יש להיזהר שלא לגעת ביד שמאל שאיננה נטולה, בכדי שלא יטמאו המים מן היד שאינה נטולה, ואם נגע צריך לנגבה היטב ואחר כך יחזור ויטול, וכן אם נגע בה אדם אחר שלא נטל את ידיו או נגע בלחלוחית המים שעל הכלי שבאה מידי אדם שנטל ידיו רק פעם אחת, בכל המקרים הללו – צריך לנגב ידו ולחזור וליטול את אותה יד שנטמאה.

לאחר הבדיקה שהידיים נקיות לחלוטין מבלי דברים שיחצצו בין המים לידיים, לוקח הנוטל את הכלי ביד ימינו ממלא בו מים ומעבירו לשמאלו, ושופך מיד שמאל על יד ימין ואחר כך מעביר הכלי ליד ימין ושופך באמצעות המגבת על יד שמאל, ויש לשפוך ג' פעמים על כל יד. ויגביה ידיו (כנגד הלב ) ויברך "על נטילת ידים", לאחר מכן משפשף ידיו זו בזו (מהמים שנשארו מהנטילה השלישית) לטהרה יתירה, אח"כ ינגב היטב את הידיים במגבת.

אם שכח לברך לפני שפשוף ידיו זו בזו – יברך לפני שמנגב את ידיו. ואם שכח לברך אף לפני הניגוב – יברך לאחר הניגוב (והמסופק האם ברך, לא יברך מפני הספק). אבל לאחר שבירך המוציא שוב אינו מברך על נטילת ידים.

נטילת הידיים לדבר שטיבולו במשקה צריכה להיות כמו הנטילה לאכילת לחם, ויש לנהוג בה את כל הדינים והמנהגים של נטילת הידיים לסעודה – אלא שאין מברכים עליה. טעם הדבר הוא, משום שיש מן הפוסקים שכתבו שכיום אין נוהג חיוב הנטילה לדבר שטיבולו במשקה לשם מצוות נטילה אלא משום נקיות בלבד, ולכן אף שלמעשה נוטלים את הידיים, אין לברך על הנטילה משום ש"ספק ברכות להקל".

אודות זמן הדלקת נר החנוכה אמרו חכמים: "מצוותה משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק". בכדי שמירב האנשים יוכלו להיוודע לנס, ויש להקפיד שהנרות ידלקו לפחות עד חצי שעה לאחר צאת הכוכבים. למעשה אנו נוהגים להדליק את הנרות בין תפלת "מנחה" לתפלת "מעריב" (לאחר שקיעת החמה), ומקפידים שהנרות ידלקו 50 דקות לפחות. את נרות החנוכה יש להדליק כשכל בני הבית נמצאים יחד, כדי לפרסם הנס. והנשואים מדליקים בחגירת אבנט. אולם לא נוהגים ללבוש בגדי שבת בשעת ההדלקה.

את נרות החנוכה נוהגים להדליק על כיסא בפתח אחד החדרים בבית, משמאל הנכנס, סמוך לעובי מזוזת-הפתח, בחלל פתח החדר, בגובה המאפשר ששלהבות הנרות יהיו מעל 24 ס"מ, אך לא מעל 80 ס"מ, כשהשמש נפרד מיתר הנרות בצורה הניכרת לעין. למנהגנו אין הקפדה האם הנרות מונחים ממזרח למערב או מצפון לדרום; ויש שכתבו שניתן שכל בני הבית ידליקו במקום אחד כיוון שכל אחד מדליק במנורה נפרדת ישנו היכר למספר הנרות לכל אחד.

מי שנפסלה הטלית קטן שלו בשבת והוא נמצא ברשות הרבים (במקום שאינו מעורב), חייב לפשוט אותה מיד, כיוון שאסור מן התורה לצאת בבגד זה בשבת מפני שהחוטים נחשבים כמשא ואין לטלטלם בשבת אם הנם פסולים. ואפילו אם על ידי זה יתבזה ברבים, שאין כבוד הבריות דוחה את לא תעשה שבתורה שנאמר "אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה'", אבל בכרמלית אינו צריך לפושטה מעליו. ויש המקילים בזה גם ברה"ר כיוון שכיום כמעט לא מצויה רשות הרבים גמורה – ולכן אין למחות בידם, אך ירא שמים יחמיר לעצמו בזה ויוריד אותה מיד.

אחר שהדליק את השמש, נוטלו בימינו ומברך. איטר יד נוטל את השמש ביד שמאל שהיא נחשבת אצלו כימין. לפני ההדלקה מברכים שתי ברכות: "להדליק נר חנוכה". ו"שעשה נסים לאבותינו בימים ההם בִּזמן הזה". ובלילה הראשון מוסיפים ומברכים גם ברכת "שהחיינו". ואם ברך את הברכות בסדר שונה – יצא ידי חובתו, ולא יברך שוב. את הברכות מברכים בעמידה, אך זקן או חולה שאינם יכולים לעמוד, יכולים לברך בישיבה.

מי שהבחין שטליתו של חברו נפסלה בשבת – באופן שחייב לפושטה מיד (כגון שנמצא ברה"ר), והלה עדיין איננו שם לבו לכך, לא יאמר לו זאת ברשות הרבים, כיוון שהוא עדיין שוגג. ולכן יקרא לו לבוא לביתו בלי להתעכב ושם יודיענו על כך. ואם נפסלה הטלית באופן שאינו חייב לפושטה מיד (כגון בכרמלית או ביום חול), יאמר לו שילך מהר לביתו ויפשוט את טליתו.

אסור לדבר בין הברכות להדלקה, אפילו לצורך ההדלקה. אלא אם כן אינו יכול להתחיל להדליק אם לא ידבר. אם דיבר המדליק שלא לצורך ההדלקה, צריך לחזור ולברך "להדליק נר חנוכה" (אך לא את שאר הברכות). דיבר לצורך ההדלקה – אינו חוזר ומברך. ואם דיבר לאחר הדלקת הנר הראשון – אינו חוזר ומברך.