הלכה יומית

את הסוכה צריך לסכך באופן שיהא הצל בסוכה מרובה מאור השמש. דהיינו, שרוב גג הסוכה מכוסה ע"י הסכך. אך אם הסוכה מסוככת היטב, אלא שנכנס אליה אור השמש דרך הדפנות – כשרה לכתחילה ומנהג רבותינו נשיאינו להרבות בסכך, ובכדי ש"יהיו הכוכבים נראים מתוכה", לוקחים מקל ותוחבים בעובי הסכך ליצור נקב שיוכלו הכוכבים להיראות בעדו.

טוב להחמיר שהסכך יונח על גבי הסוכה רק ע"י איש גדול בר מצוה, ולא ע"י קטן. כמו כן לכתחילה לא יאגוד קטן את ארבעת המינים שגדול יוצא בהם ידי חובתו. ואם אגדם קטן, אם אפשר יתיר את האגד, וישוב ויאגדם גדול.

אם יש בסוכה פרצים גדולים – שבעה טפחים (=56 ס"מ) על שבעה טפחים – בהם הסיכוך אינו סמיך והשמש מרובה מן הצל, אין לשבת תחתם. וכן אם יש בסוכה אויר ברוחב שלושה טפחים (24 ס"מ) ללא סכך, אין לשבת תחתיו. אולם סכך פסול הנמצא בסוכה, מותר לשבת תחתיו ואם הוא רחב ארבעה טפחים (32 ס"מ), אין לשבת תחתיו (ויזהר שלא יהיה אויר שלשה טפחים או סכך פסול ארבעה טפחים לכל אורך הסוכה).

נאמר במשנה שקטן היודע לנענע חייב בלולב, היינו שאביו חייב לחנכו במצות לולב. ובגמ' אמר ר' זירא שלא להקנות לולבו לתינוק ביו"ט הראשון משום שהוא יודע לקנות, ואינו יודע להקנות. ולכן ביום א' דחגה"ס (כשחל בחול), גדול אינו יכול לצאת ידי חובת מצות ד' מינים, כאשר ד' מינים אלו ניתנו לקטן מקודם (אך הקטן יכול להקנות לקטן אחר).

הסכך צריך להיות מחובר לסוכה היטב, באופן שיכול לעמוד ברוח מצויה. אך לכתחילה אסור לחבר את הסכך לסוכה בדבר הפסול לסיכוך, (כאשר ללא החיבור הסכך ייפול או יעוף, שאז הרי זה דבר המעמיד). ולכן אין לקשור סכך עם אזיקונים וכדומה, וכן יש להיזהר שלא להעמיד את הסכך על דבר המקבל טומאה (כגון כלים, או עצים שהיו כלים, או לתמוך אותו לאילן המחובר לקרקע), שמא יבואו לעשות את הסכך עצמו מדברים המקבלים טומאה. ואם הסכך יכול לעמוד ברוח מצויה, ורק רוצה לחזקו שלא ייפול בעת רוח חזקה – מותר לעשות זאת בדבר המקבל טומאה.

אף על פי שבשבתות וימים טובים מתפללים שבע ברכות, דהיינו שלוש ראשונות ושלוש אחרונות וקדושת היום באמצע, בתפלת המוסף של ראש השנה תקנו חכמים תשע ברכות. מבנה התפלה הינו כך: שלוש ברכות ראשונות (של שבח) ושלוש ברכות אחרונות (של הודאה) – כמו בכל יום; ובאמצען: ברכות קדושת היום, והיא בתוך ברכת 'מלכויות' ובה מזכירים את עניין המלכות וחותמים אותה ב'מלך על כל הארץ . .'; ולאחר מכן מוסיפים שתי ברכות נוספות. שלוש ברכות אלו מהוות חטיבה אחת ונאמרות יחדיו, והן נקראות: "מלכויות, זכרונות ושופרות".

דפנות העשויות ממוטות ברזל, הרי הם מקבלים טומאה ואסור לכתחילה להניח עליהם את הסכך. לכן, המנהג הנפוץ הוא להניח קורות עץ דקות (כגון 'לייסטים') של עץ מעל גבי הדפנות, ועליהן להניח את הסכך. ומותר להעמיד את הקורות הדקות על הדפנות עצמן, וכן אפשר לחבר אותן לדפנות ע"י מסמרים או ברגים וכיו"ב, מאחר ואת הדבר המעמיד למעמיד הסכך – מותר לעשות בדבר המקבל טומאה. סוכה שהעמידו בה את הסכך על דבר המקבל טומאה, כגון: ברזלים – אף שעשו שלא כדין, מותר לשבת בה לכתחילה.

מי שנמצא במקום שאין בו מניין, נכון שלא יתפלל מוסף ולא יתקע בשופר בשלוש שעות ראשונות של היום (- סוף זמן ק"ש). טעם הדבר הוא משום שאז הדין עוד מתוח ויש חשש שיעיינו בדינו, ובלא עזרת הציבור יש חשש שלא יזכה בדין, אולם בציבור ניתן להתפלל גם בשלוש השעות הראשונות, שתפילת הציבור מתקבלת, וגם כשאינם מכוונים כראוי אין הקב"ה מואס בתפילתם.

במהלך תפילת מוסף של ר"ה (כשחל בחול) תוקעים – הן בתפילת לחש, והן בחזרת הש"ץ, תקיעות אלו נקראות בשם 'תקיעות דמעומד', ותוקעין אותן אחרי כל אחת מהברכות "מלכיות", "זכרונות", "שופרות". בתקיעות אלו, יכול התוקע לעמוד במקומו ואינו צריך לעמוד על הבימה של קריאת התורה. בתפילת לחש, כשמגיעים המתפללים לסיום הברכות ששם יש לתקוע – התוקע מכה בידו על השולחן, כדי לסמן לציבור שעומדים לתקוע. המתפלל ביחידות אינו תוקע בתפילת מוסף. ואפילו אם אדם אחר תוקע, לא יעצור בתפילה כדי לשמוע את התקיעות – מאחר ותקנת חכמים לתקוע בתפילה, הינה רק כאשר מתפללים בציבור.

בברכת "מלכויות" כוללים את תפילת "עלינו לשבח" בה משבחים ומודים לה' על שזכינו להכיר במלכותו, ומתפללים שגם כל הגויים יקבלו עליהם את עול מלכותו. וממשיכים לומר את פסוקי המלכויות, ומסיימים בפסוק "שמע ישראל". בחזרת הש"ץ לאמירת 'עלינו לשבח' פותחים את ארון הקודש. ואחרי המלים 'כמשפחות האדמה' סוגרים את הארון, ומדייקים לומר 'שלא שם חלקנו כהם . . ' כשהארון סגור. לאחר מכן פותחים חזרה את הארון לאמירת 'ואנחנו כורעים . . '. וכורעים. אם בית הכנסת מרוצף באבנים או בשיש – יש להכין מפה, מגבת וכדומה, כדי להפסיק בין פניו לבין הקרקע. אם זו רצפת קרשים – או שיש על הרצפה כיסוי פלסטיק או שטיח – אין מקפידים בזה. נשים אינן כורעות.

בעת 'עלינו לשבח' בחזרת הש"ץ של מוסף ר"ה (ויוה"כ), נוהגים לכרוע בסדר זה: 'כריעה' – כורעים על הברכיים וגודלי הרגליים. לאחר מכן, נשענים גם על גודלי הידיים, כשהאצבעות קפוצות וכפופות לתוך כף היד (והבוהן אינה כפופה לתוכן). 'השתחוויה' – מכופפים את הראש, עד שיגע המצח ברצפה – ותוך כדי כך, מתרוממים עם הברכיים מעט מעל גבי הקרקע. ברגע זה, נשענים רק על אצבעות הרגליים וגודלי הידיים. ההשתחוויה נעשית לזמן קצר ביותר. המילים שיש לכרוע בהן בתפילת 'עלינו לשבח': באמירת 'ואנחנו כורעים' – יש לכרוע. ובמילים 'ומשתחווים ומודים ' – יש לעשות 'השתחוויה'.

אסור לש"ץ לזוז ממקומו בשעת הכריעה, ולכן יעמוד מלכתחילה קצת רחוק מעמוד התפלה כך שיוכל לכרוע ולהשתחוות, והעומדים לידו עוזרים לו לקום. בשעה שהש"ץ אומר 'הוא אלקינו אין עוד' – אומר הקהל את פסוקי 'אתה הראת'. החזן אינו אומר פסוקים אלו. ויש לש"ץ להאריך בזה מעט כדי שהציבור יספיק לומר את כל הפסוקים, ולא למהר ולהתחיל "אוחילה לא־ל". לאחר מכן סוגרים את ארון הקודש.