הלכה יומית

כיסוי הראש כראוי הוא בחבישת כיפה הנראית וניכרת היטב מכל צדדי הראש, מי שמניח את ידו על ראשו לכסותו אין זה מועיל ככיסוי הראש לעניין ברכה והזכרת שם השם מפני שהיד והראש גוף אחד הם ואין הגוף יכול לכסות את עצמו. אבל אם אדם אחר מניח ידו על ראשו יש להקל ויכול להזכיר את שם השם.

האוחז בתפלת שחרית ומעוטר בתפילין ושומע קדושת "כתר", ממנין המתפללים מוסף, יזיז את התפילין של ראש ממקומם בעת קדושת "כתר", ויענה עם הציבור. אף שנהוג לחלוץ את התפילין קודם תפלת מוסף, מי ששכח לחלצן והחל להתפלל עמהן מוסף, לא יחלצם באמצע מוסף אלא ימשיך להתפלל עמהן. יש שכתבו על פי הקבלה שמי שלא הניח תפילין דר"ת לפני מוסף לא יניחם עד למחרת, אולם למעשה אם לא הניח מחמת שכחה או סיבה אחרת יניחם לאחר מוסף.

היוצא לאחר שאכל פת (או מזונות או שתה יין), ונזכר שלא בירך ברכה אחרונה – לכתחילה עליו לחזור למקומו ולברך. ובדיעבד אם בירך במקום שנזכר יצא. אבל אם אכל מאכלים או שתה משקים שברכתם האחרונה 'בורא נפשות' ויצא למקום אחר – לכתחילה רשאי לברך לאחר האכילה באותו מקום שיצא אליו ואינו צריך לברך במקום אכילתו.

כשמניח את התפילין בשקית שלהן, יש להניחן באופן כזה שכשיבוא ליטלן למחרת לא יפגע תחלה בשל ראש אלא בשל היד, שכן "אין מעבירין על המצוות" (היינו שכשמתאפשר לאדם לקיים שתי מצוות, עליו לקיים את המצווה שבאה לפניו תחילה). והמנהג הוא להניח את של הראש בצד ימין של השקית ושל יד בצד שמאל. כמו כן יש להניח את הטלית מעל התפילין במקום נגיש, כך שבפתחו את התיק יפגוש תחלה את הטלית ולא בתפילין.

האוכל פת או מיני מזונות או פירות משבעת המינים וכן מי ששתה יין, לא יצא ממקומו לפני שמברך ברכה אחרונה. ואם אכל מהן כזית (27 גר') או שתה יין (רביעית 86 מ"ל) ויצא לפני שבירך ברכה אחרונה, ולאחר מכן המשיך את אכילתו במקום אחר או ששב למקומו, לא יברך עליהם שוב אלא יצא בברכה הראשונה שבירך, כיון שעל פי הדין צריך לחזור למקום שאכל ולברך, לכן יציאתו אינה נחשבת כהפסק, ונחשב שאוכל על דעת סעודתו הראשונה.

נוהגים שלא לחלוץ את התפילין עד לאחר קדושת "ובא לציון". ועל פי הקבלה חולצים רק לאחר קדיש "תתקבל", ועל פי האריז"ל חולצים תפילין רק לאחר "ועל כן נקווה. ומנהגנו לחולצם לאחר "אך צדיקים" ואמירת תהלים של השיעור היומי. ביום בו מוציאים ספר תורה ונצרך לחלוץ את התפילין לפני שמחזירים את ספר התורה לארון, לא יחלוץ את התפילין (של ראש) בפני הס"ת אלא יפנה לצד אחר ויחלוץ (או שיחלוץ מתחת לטלית).

היוצא באמצע סעודה לבית אחר, ורוצה לאכול גם שם פירות או מיני מתיקה שכבר בירך עליהם במקום הראשון ברכה ראשונה – אינו צריך שוב לברך ברכה ראשונה, כיון שנפטר בברכה שכבר בירך, גם אם לא היתה דעתו בשעת ברכת המוציא לשנות מקום באמצע הסעודה שבירך בבית הקודם.

האוכל מאכלים או שותה משקים שברכתם האחרונה 'בורא נפשות', ועבר ממקום למקום באותו חדר, אינו צריך לחזור ולברך ברכה אחרונה במקום שאכל בו בתחלה, ואפילו אם היה מקום זה מוקף במחיצות כך שאינו רואה את המקום הראשון בחדר ששם אכל, אינו מברך שוב, כיון שזה באותו החדר ואין זה נחשב כשינוי מקום.

האוכל מאכלים או שותה משקים שברכתם האחרונה 'בורא נפשות' ועבר מחדר לחדר באותו בית עם המאכל שאוכל או עם השתיה ששותה, אם אינו רואה את המקום שאכל בו – עליו לברך שוב. ואם היתה דעתו בשעת הברכה להמשיך את אכילתו בחדר אחר בתוך אותו הבית (אפילו בקומה אחרת ) מועילה מחשבתו שלא יצטרך לברך שוב, וכן הדין אם רגיל ללכת תוך כדי האכילה לחדר אחר.

השוהה בגינה או בשדה המוקפת מחיצות ואכל שם מאכלים או שותה משקים שברכתם האחרונה 'בורא נפשות', גם אם התכוון לאכול בשטח מסויים באותה הגינה ועבר מקום ומעוניין כעת להמשיך באכילתו יכול להמשיך את אכילתו בשטח זה ללא ברכה נוספת, גם אם אינו רואה את המקום שבירך בו (כדין חדר אחד הנ"ל). וכן האוכל מפירות אילן אחד והיתה דעתו לאכול מכמה אילנות יכול לאכול מכמה אילנות גם אם אינו רואה את המקום שבירך בו. אבל אם לא היתה דעתו לאכול פירות אילן אחר ושינה את מקומו ואינו רואה את המקום שאכל בו עליו לברך שוב על פירות אילן אחר.

הברכה הראשונה של ברכות ק"ש של שחרית, היא "יוצר אור ובורא חושך" וסיומה היא ב"ברוך . . יוצר המאורות". הברכה השניה מתחילה ב'אהבת עולם' וסיומה ב"הבוחר בעמו ישראל באהבה". מי שטעה והקדים את ברכת אהבת עולם לברכת יוצר אור יצא ידי חובתו (אף שיוצא שאינו פותח בברוך אלא ב'אהבת עולם' – יצא כיוון שמלכתחילה לא תקנו פתיחה בברוך בברכה זו, מפני היותה (בד"כ) סמוכה לברכת יוצר אור).

בסדר ברכות קריאת שמע של שחרית תקנו לומר את סדר הקדושה של המלאכים, וכשמגיע שליח הציבור ל"ואומרים ביראה" עונים הקהל "קדוש, קדוש קדוש", אך אין לעמוד לאמירת קדושה זו כמו בקדושה שבחזרת הש"ץ, אלא אם ישב, יישאר לשבת. וגם המתפלל ביחיד עליו לומר קדושה זו ואין זה דומה לקדושה שבחזרת הש"ץ הנאמרת דוקא במניין עשרה, מפני שבקדושה זו מתארים את הקדושה שאומרים המלאכים – כסיפור דברים.