הלכה יומית

בגד שיש בו ארבע כנפות חייב בציצית, ולמעשה טוב ונכון לכל אדם להתחייב במצווה זו ע"י שילבש בגד בעל ארבע כנפות, ויהיה עם ציצית בכל היום כדי שיזכור את המצוות בכל רגע. חיוב זה הוא רק לגברים גדולים (ולגבי קטנים, יתבאר בעז"ה בהלכה הבאה), נשים פטורות ממצות ציצית (גם אם הן לובשות בגד שיש בו ארבע כנפות) כיון שמצוה זו היא מצות עשה שהזמן גרמא שהרי החיוב בציצית היא רק על בגד שלובש ביום ולא על בגד שמיוחד ולובש בלילה.

מן הדין, כאשר גדל הילד מעט ויודע להתעטף בציצית ולאחוז ציצית בקריאת שמע, חל חיוב על האב לקנות לו ציצית, מדין חינוך (י"א מגיל 9 וי"א מגיל 6). אולם למעשה מנהגנו להקדים זאת, ומתחילים להרגיל ילד קטן בלבישת ציצית החל מגיל 3 – גיל גזיזת שערותיו והנחת פאות הראש, כיוון שמצווה זו מזכירה ומביאה לידי קיום כל מצוות ה'.

דנו הפוסקים אודות מי שהניח תפילין מבעוד יום ונותרו עליו עד שקיעת החמה, כגון בתשעה-באב, האם עליו לחולצן. ולהלכה פוסק אדה"ז בסידור שאין צורך לחלצן בשקיעה, ורק בערב-שבת ישנה הקפדה לחלוץ את התפילין קודם זמן הדלקת נרות שבת. אלא שלכתחילה אף בכל יום יש להוריד את התפילין קודם השקיעה, שלא יטעו הרואים ויסברו שמותר להניח תפילין בלילה, אולם בבית המדרש אין לחשוש לכך.

בכל יום לפני שמברכים על הציצית יש לבדוק תחילה את כשרות הציצית ולהפריד את החוטים זה מזה ובפרט את החוטים שעל הכנף והכריכות – שמא נקרעו ונפסלו ובכדי שלא תהיה ברכתו לבטלה. ואף על פי שבדק את הציצית אתמול צריך לחזור ולבדקם היום ואין אומרים שהנם בחזקת כשרות לעולם כיוון שמצוי שייחתכו מסיבות שונות. ואף הנשואים שאינם מברכים על טלית קטן אלא על טלית גדול – נכון שיבדקו את ציציות הטלית קטן פעם ביום כשלובשים אותה.

על הפסוק: "והיה לאות על ידך ולטוטפת בין עיניך", דרשו חז"ל: "מי שצריכין אות יצאו שבתות וימים טובים שהן גופן אות", כלומר שבשבתות וימים טובים אין צורך ב'אות' של תפילין כיוון שהם עצמם משמשים כ'אות'. ויש שלמדו מהתלמוד הירושלמי שהמצווה נוהגת גם בחול המועד. מאוחר יותר התקבל המנהג על פי הזהר שלא להניח תפילין בחול המועד, ופשט מנהג זה אף אצל רוב בני אשכנז (למעט קהילות מסוימות, בעיקר בחו"ל וחלקם אף ללא ברכה), וכן הוא מנהגנו שלא להניח בחול המועד.

הלובש טלית קטן בבוקר מברך "על מצות ציצית", אך טלית קטן שישן עמה בלילה ועודנה עליו אינו מברך עליה. בעת הברכה יש לכוון שצוונו ה' על מצות ציצית כדי שנזכור כל מצותיו לעשותם. מי שנפסלו ציציותיו ובא עכשיו ללבוש ציצית אחרת יברך שוב על לבישת ציצית זו . והמתעטפים בטלית גדול לפני התפילה (למנהגנו – רק לאחר החתונה) לא יברכו על הט"ק אלא יכוונו בברכת הטלית גדול אף על הטלית קטן.

נאמר בגמרא שמיד כשיתעורר האדם משנתו יודה לה', ויאמר: "אלוקי, נשמה שנתת בי טהורה היא, אתה בראתה . . ברוך אתה ה' המחזיר נשמות לפגרים מתים" (ולמעשה המנהג לומר בקימה 'מודה אני'. וברכת אלקי, נשמה נאמרת אח"כ). וכן תקנו ברכות על סדר העולם והנהגתו ועל כל מה שהבריות נהנים בכל יום שיברכו לה' על הפעם הראשונה שנהנים הנאה זו בכל יום ויום, להשלים מנין המאה ברכות שחייב כל אדם לברך בכל יום ויום מערב ועד בקר כמו שתיקן דוד המלך. למעשה אומרים את ברכות השחר שלא בשעת הפעולות אותן מבצעים בבוקר, אלא כולן יחד בסיום ההתארגנות. ומנהגנו לאומרם בבית לפני היציאה לבית הכנסת.

מנהגנו ללבוש את הטלית קטן מתחת הבגדים (אך לא על בשרו ממש אלא על הגופיה) ומכל מקום יזהר ללובשו באופן שייראו חוטי הציצית תמיד מפני שעל ידי ראייתן יזכור את המצוות תמיד כמו שנאמר: "וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה"'. אולם אין להכנס לבית החיים עם ציציות מגולות, מפני שבכך הוא 'לועג לרש' (=למתים שהם רשים שהם פטורים מהמצוות ואינם יכולים לקיים אותן), על כן לפני שנכנס לבית החיים יכניס את ציציותיו בתוך מכנסיו כדי שלא תהיינה גלויות.

הסדר הנכון הוא שמיד שיתעורר יאמר "מודה אני" ואחר כך בעודנו על המיטה יטול ידיים . ולאחר עשיית צרכיו וההתארגנות יטול ידיו שוב ויברך "על נטילת ידיים" ו"אשר יצר", ומיד ימשיך באמירת ברכת "אלוקי, נשמה שנתת בי", כיוון שאינה פותחת בברוך אתה ה' ולכן משתדלים שתהיה בהמשך ובהקשר לברכת אשר יצר שהתחילה ב"ברוך"; לפני שמברך את ברכות השחר יש לרחוץ את הפה תחילה בכדי לברך את השם הגדול בקדושה ובטהרה, חוץ מתענית ציבור שאין רוחצים את הפה.

מצווה לעשות ציצית נאה שנאמר "זה א-לי ואנוהו", ויש להזהר בכבודן שלא יגררו הציציות על הקרקע. עם זאת מותר להיכנס עם הטלית קטן לבית הכסא מפני שהוא בגד לבוש (אך עם טלית גדול אסור להיכנס כיוון שהוא בגד המיוחד לתפלה). מי שעובד בעבודה המטנפת את הבגדים לא יוריד את הטלית קטן מעליו אלא ישתדל שלא ללכלכה, ובנוסף יקנה לו טלית קטן מיוחדת עבור זמן התפלה ושבת ויו"ט. ונוהגים לישון עם טלית קטן, ואין בזה פגיעה בכבודה ואדרבה על פי הסוד מצוה ללובשה גם בלילה.

המתעורר משנתו בלילה יכול לברך את ברכות השחר מחצות הלילה, אלא שיברך רק את הברכות שהתחייב בהם (כגון אם התלבש יברך 'מלביש ערומים'). מי שהיה ער כל הלילה, אינו יכול לברך לפני עלות השחר את ברכות השחר. לאחר שעלה השחר ואחר עשיית צרכיו יטול ידיו שלוש פעמים על כל יד (כבכל יום), ואז יברך את כל הברכות על הסדר.

מי שטעה בסדר הברכות והקדים ברכה לחברתה, ישלים ויברך את הברכה שדילג, חוץ מברכת 'מתיר אסורים' ו'זוקף כפופים' שאם כבר בירך 'זוקף כפופים' לא יחזור לברך 'מתיר אסורים', מפני שבכלל זקיפת הקומה היא התרת האיברים ותנועתם, ולכן לא יחזור. ואף מי שכבר התפלל ולא בירך תחלה את ברכות השחר עליו לאמרן לאחר התפילה, ולגבי ברכת התורה יתבאר לקמן.