הלכה יומית

כאשר טעה טעות שקרא מלעיל במקום מלרע ולהיפך, במצבים מסויימים הדבר משנה את המשמעות כגון במילה "באה" שמשתנה המשמעות במלעיל במקום במלרע או להיפך, ואפילו טעה טעות בטעמי המקרא, אם על ידי טעות זו משתנית משמעות הפסוק לכתחילה יחזור. ומכל מקום גם בטעות שצריך לתקנה לא ילבינו ברבים את פני הבעל קורא, אלא העומד בסמוך אליו יתקן אותו בנחת ובדרך מכובדת (ואם לא תיקן אותו יתקנו יתר השומעים).

אם הבחינו בטעות ותיקנו אותו מיד, יתקן מיד וימשיך בקריאה. ואם כבר קרא שם ה' – יסיים את הפסוק כדי שלא להוציא שם שמים לבטלה, ולאחר מכן יתחיל שוב מתחילת הפסוק שבו אירעה הטעות, ובמקרה שיש שם ה' נוסף בהמשך הפסוק לא יסיים הפסוק. אם כבר הסתיימה העליה – יחזור בתחילת העליה הבאה לפסוק שבו היתה הטעות או הדילוג, ויקרא ממנו והלאה.

אם כבר סיימו את הפרשה, ואפילו אם כבר הפטירו והתפללו מוסף – צריך לחזור ולקרוא את שלושת הפסוקים (הפסוק שבו היתה הטעות או הדילוג, ושני פסוקים הסמוכים אליו), בציבור זה, בברכה תחילה וסוף. ואין צריך לחזור ולהשלים ממקום הטעות עד סיום הפרשה.

כל האמור בהלכות הקודמות הוא לגבי טעויות המשנות את המשמעות. אך אם טעה הבעל קורא בשינוי ניקוד שאינו משנה את משמעות הפסוק – אם לא תיקן מיד, שוב אינו חוזר. ואפילו הוסיף אות, או אפילו הוסיף מלה שאינה כתובה – כל שאינו משנה את משמעות הפסוק – אם לא תיקן מיד, שוב אינו חוזר.

כל האמור לעיל אודות תיקון הקריאה נוגע בעיקר בקריאת התורה בשבת בשחרית בכדי להשלים את התורה כתיקנה, אולם בקריאת התורה בימים שני וחמישי ובשבת במנחה, וכן במועדים (ואפילו ביו"ט או חוה"מ שחל בשבת) – אם טעה או דילג ותיקנו אותו לפני סיום העליה, יתקן וימשיך בקריאה כדין, אך אם לא תיקנו אותו עד שברך את הברכה שלאחר העליה – אין חוזרים בגלל טעות או דילוג בקריאה. ובלבד שקראו לפחות שלושה פסוקים כדינם בעליה זו, ולפחות עשרה פסוקים בסך הכל לכל העולים יחד.

קידוש היום ניתן לומר בישיבה או בעמידה (ומנהג הרבי בד"כ לקדש בעמידה). אך גם אם מקדש בישיבה, נוהגים להתרומם מעט בברכת בורא פרי הגפן. נוהגים לאחוז את הכוס בידו, ו(אם מתכוון להוציא גם אחרים ידי חובת קידוש –) לומר בקול רם – מ"כי ששת" ולא יפסיק בדיבור בין "כי ששת" ל"על כן", שהרי הם שני חלקים של אותו הפסוק. כאשר יו"ט או חוה"מ חל בשבת, אומרים מזמור לדוד וכו' עד "ויקדשהו" – בלחש.

דיני כתיבת המגילה שווים בכללותם לדיני כתיבת ספר תורה. – יש לכותבה בדיו על הקלף, ולשרטט את שורות המגילה לפני כתיבתה. וכן צריך להקפיד על צורת האותיות, וכל אות חייבת להיות בהיקף גויל (כלומר שתהיה מוקפת קלף ריק מכל צדדיה). הסופר צריך לכתוב את המגילה לשמה, ואף לומר זאת בפיו לפני הכתיבה: "הריני כותב לשם קדושת מגילה".

לאחר הקידוש אין מברכים ברכה אחרונה על היין כיוון שהקידוש הוא צורך הסעודה ונפטר בברכת המזון, אך הטועם אחרי הקידוש מזונות ולא פת – ראוי שישתה לפחות רביעית (כ-86 סמ"ק) יין, כדי לצאת מידי ספק ברכה אחרונה (ולמעשה נוהגים בכל מקרה לשתות את רוב תכולת כוס הקידוש, אפילו אם יש בה יותר מרביעית). אבל גם אם שתה "כמלא לוגמיו" בלבד, יצא ידי חובת קידוש.

העמוד שבו כתובים שמות עשרת בני המן, צריך להתחיל במילה "איש" [שבפסוק "ובשושן הבירה . . חמש מאות איש" (ט, ו)]. במגילת שכתב כ"ק אדמו"ר מהר"ש לא היו עשרת בני המן בעמוד אחד, אלא נכתבו בכתב רגיל בראש העמוד, ולאחריהם הפסוקים הבאים, כמו כן במגילה זו לא התחילו כל העמודים במילה "המלך". כאשר ערך הרבי את ספר התולדות של כ"ק אדמו"ר מוהר"ש בשנת תש"ז הדפיס בו צילום ממגילת אדמו"ר מהר"ש, וביאר זאת הרבי בין היתר משום שהיה בכך הוראה לרבים באופן כתיבתה.

את מצוות הקידוש של שבת תקנו חכמים לכתחילה בסמוך לכניסת השבת, אך גם מי ששכח או עבר ולא קידש בלילה, חייב לקדש מיד כשנזכר בכך, ואף אסור לו לטעום עד שיקדש – אלא שביום אינו אומר פרשת "ויכולו", רק ברכת היין וברכת הקידוש. ואם כבר הגיע זמן קידוש של שחרית אזי בקידוש היום, אחרי ברכת בורא פרי הגפן, ימשיך ויאמר את ברכת הקידוש של הלילה.

אין לנקד את המגילה, וכן אין לכתוב את ברכותיה בתחילת הקלף או בסופו. אלא שבדיעבד אם עשה כן, כשרה. ולגבי סימון הטעמים במגילה כתבו הפוסקים שבמקרה שאין בעל קורא שזוכר את הטעמים – מותר לסמן את הטעמים במגילה.

כאשר מתקיימת ברית מילה בשבת קודש, והאומר את הברכות ("בורא פרי הגפן" ו"אשר קידש ידיד") עדיין לא קידש – יתנו מן היין לקטן (שכיוון לצאת בברכת הגפן ) שישתה, אך המברך לא יכול לשתות כיוון שעדיין לא קידש, ואם אין שם קטן או שרוצה לשתות בעצמו יכוון המברך גם לצאת ידי-חובת קידוש בברכת-היין (ויאמר את פסוקי הקידוש לפני הברכות), וכיוון שצריך שיהיה הקידוש במקום-סעודה, לכן אחר הברכה ושתיית היין יאכל כזית פת, או מיני "מזונות", או אפילו ישתה רביעית יין שלימה מן הכוס, ויוצא י"ח, אלא שלכתחילה צריך שתהיה הרביעית יין בנוסף לכוס הקידוש.