הלכה יומית

אוכלים ביום זה רק מאכלים הקלים להתעכל, כגון עופות ודגים, אך לא בשר בהמה. אין אוכלים שומשום כל היום. וגברים לא יאכלו דברים המחממים את הגוף כגון: שום וביצים, בכל היום. מאכלי חלב – בין חמים ובין קרים , מותר לאכול במהלך הבוקר, אך לא בסעודה המפסקת, ונוהגים לאכול 'קרעפכין' (כיסי בצק ממולאים בבשר). לפני הצום אוכלים סעודה מפסקת. נוטלים ידים וטובלים פרוסת המוציא בדבש. אוכלים מאכלים שאינם מלוחים. אין לאכול מאכלי חלב וחמאה, ולא תבלינים חריפים. הרוצה לאכול ולשתות לאחר סיום ה'סעודה מפסקת' – לכתחילה כדאי להתנות כן בפיו , ובדיעבד יכול לאכול גם אם לא התנה.

מן האמור על יום הכיפורים "שבת שבתון הוא לכם ועיניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש בערב, מערב עד ערב תשבתו שבתכם", למדו חכמים שכיוון שהתענית היא בעשירי ובכל זאת בציווי התורה להתענות נאמר שהוא בתשיעי, הרי שיש להוסיף מחול על הקודש, ולקבל את יום הכיפורים מבעוד יום. וכן ביציאת היום צריך להוסיף מחול על הקודש, שכן נאמר "מערב עד ערב", הרי שיש להמשיך את קדושת היום עד הערב, והוקשו שני הערבים זה לזה . ומ"תשבתו שבתכם" למדו חכמים שיש לנהוג כך אף ביתר המועדים ובשבתות. ולכן יש לדאוג לסיים את סעודת ערב יום הכיפורים ולקבל את קדושת היום מבעוד יום.

כתבו הפוסקים שנהוג להתחיל לעסוק במלאכת הקמת הסוכה מיד בצאת יום הכיפורים. ולמנהגנו אף שאין נזהרים להתחיל לעסוק בבניין הסוכה במעשה בפועל במוצאי יום הכפורים, מקיימים ענין זה על ידי הדיבור אודות עשיית הסוכה. למחרת יום הכיפורים משכימים לבית הכנסת, ומצוה לתקן את הסוכה ולבנותה כולה מיד למחרת יום הכיפורים אחר יציאה מבית הכנסת, שמצווה הבאה לידו אל יחמיצנה.

מותר להשתמש למצוות ארבעת המינים באתרוג הקדוש בקדושת שביעית. ואף מותר לצורך כך לקטוף אתרוג מהאילן, גם אם עדיין אינו ראוי לאכילה. הרוצה ליטול אתרוג של שביעית, יכול לקוטפו מהשדה, או ליטול מאוצר בית דין. ואם נוטלו מאדם אחר ומעוניין לשלם לו, יקנה גם דברים אחרים וישלם את דמי האתרוג בהבלעה. אודות הוצאת אתרוגים של שביעית לחו"ל – יש לשאול רב מורה הוראה האם מותר וכיצד.

אף שבכל השנה – "שנת הקהל" – יש לעסוק בענייני הקהל, ישנה הדגשה מיוחדת על כך בחודש תשרי, ובפרט בזמנה של מצות הקהל כפשוטה, בחג הסוכות (החל מיום טוב ראשון, וכולל שבת בראשית שלאחרי זה). עניין "הקהל" צריך להתבטא לכל לראש בשמחת בית השואבה – להקהיל רבים מישראל, אנשים נשים וטף, ולאחד את כולם להשתתף בשמחת בית השואבה. בעת אמירת הלל בימי חג הסוכות בשנת הקהל, יש לאחוז את כל ארבעת המינים, כולל האתרוג, כל משך זמן אמירת ההלל, וכך מנהג הרבי.

חייב ה'בעל תוקע' להיות בקי בהלכות תקיעת שופר המבוארים בפוסקים. נוסף על כך מנהגנו שה'בעל תוקע' לומד לפני התפילה – בשני הימים של ראש השנה – מאמר ד"ה 'להבין ענין תקיעת שופר' שנדפס בסידור (עם דא"ח וכן בחלק מן המחזורים). בעת התקיעות התוקע עומד על הבימה, במקום שבו קוראים בתורה. ויזהר שלא להישען במהלך התקיעות על שולחן הקריאה או כיוצא בזה . בעת הצורך ניתן להחליף בעל תוקע גם באמצע התקיעות, וימשיך התוקע השני מאותו המקום שעצר הראשון, ואין צריך לברך שוב (אם שמע הברכות).

נאמר בתורה "בסוכות תשבו שבעת ימים", ולמדו חכמים: "תשבו" – כעין "תדורו". כלומר, על האדם לשבת בסוכתו בימי החג, כמו שהוא דר בביתו במשך כל השנה. דהיינו שיעשה את כל צרכיו בסוכה, וכל דבר שבדרך כלל אינו עושה חוץ לביתו – לא יעשה חוץ לסוכתו. וצריך לכוון בישיבתו בסוכה, שיושב בה כדי לקיים מצות הקב"ה שציוונו לשבת בסוכה זכר ליציאת מצרים. חיוב הסוכה לקטן הוא מגיל שאינו זקוק לאמו (בדרך כלל גיל חמש או שש) ועל האב מוטלת החובה להקפיד עמו על כך.

כתב אדמו"ר הזקן בסידור: "יכין עצמו לתקוע בשופר". ההכנה היא קבלת עול מלכות שמים כללית, ומסירה כללית לה' מעומק הנפש. והכנה רבה זו שייכת לכל אחד ואחד. אומרים שבע פעמים "למנצח". לאחר מכן אומר בעל התוקע פעם אחת את פסוקי "קר"ע שט"ן", ו"עלה אלקים". והקהל אומר אחריו פסוק בפסוק. נוהגים לכסות את השופר במפה, ויהיה מכוסה עד גמר הברכות.

אכילת קבע חייבת להיות תוך הסוכה (אכילת המוציא או מזונות יותר מכביצה). ואכילת ארעי (כגון פת ומזונות עד (וכולל) שיעור של כביצה, ושאר פירות וירקות גם בכמות גדולה) מן הדין יכולה להיות מחוץ לסוכה, וכן מותר לשתות כל המשקין חוץ לסוכה. אך המחמיר על עצמו שלא לשתות חוץ לסוכה אפילו מים הרי זה משובח. ולמנהגנו מקפידים שאין טועמים ואין שותים – אפילו מים – חוץ לסוכה. כמו כן אנו נוהגים לישב בסוכה בכל שבעת ימי החג, גם בשעת ירידת גשמים. ולגבי שינה – מנהג רבותינו נשיאינו שאין ישנים בסוכה, ואנו מנהג רבותינו בידינו.

לפני הברכות אומר ה'בעל תוקע' את ה"יהי רצון" בלחש. הקהל – אינו אומרו. הבעל תוקע מברך "לשמוע קול שופר", ו"שהחיינו" וגם ביום ב' דראש השנה מברך ברכת שהחיינו, ולכתחילה יהיה לבוש בבגד חדש. כשמברך הבעל תוקע יכוון להוציא את השומעים ידי חובתם בברכות ובתקיעות, וגם השומעים יכוונו לצאת ידי חובתם. ולא יענו 'ברוך הוא וברוך שמו'.

נפסק להלכה שכל דבר שרגיל לעשותו בביתו – יעשהו בסוכה, ועל כן הרוצה לשוחח עם חבירו – יעשה זאת בסוכה; כל רגע ורגע שהאדם יושב בסוכה הוא מקיים מצות הקב"ה. כאשר לומד תורה – ילמד בסוכה (אא"כ לומד בבית מדרש ); וכדומה. ואם אין לו מנוחה בסוכה יעשה זאת בביתו. הנכנס לסוכת חבירו כדי לשהות שם וכדומה, מעיקר הדין צריך לברך 'לישב בסוכה'. וראוי שיאכל שם מיני מזונות יותר מכביצה כדי לברך 'לישב בסוכה' ללא חשש (מהו שיעור השהיה הנצרך).

ה'בעל תוקע' וכן השומעים את התקיעות – אסור להם להפסיק בין הברכות לתקיעות, ומי שהפסיק ודיבר דברים שאינם שייכים לתקיעות – חוזר ומברך. לכתחילה אסור לדבר שלא מעניני התפילה עד סיום תקיעות מעומד, אך אם עבר ודיבר אינו חוזר ומברך. ולמנהגנו אף ה'מקריא' –אינו מקריא בדיבור, רק מורה באצבע בסידור, ובזמן זה התוקע ממשיך בתקיעתו עד שמסיר המקריא אצבעו.