הלכה יומית

בהפטרה שנקראת בשבת הראשונה של "תלתא דפורענותא" מתואר גילוי הנבואה לירמיהו הנביא "ואמר מקל שקד אני רואה". ומבואר על כך שהשקד "משעת חניטתו עד גמר בישולו עשרים ואחד יום כמנין ימים שבין שבעה עשר בתמוז שבו הובקעה העיר לתשעה באב שבו נשרף הבית". ועוד אמרו על ימים אלו ש"כמו שכ"א ימים שמראש השנה עד הושענה רבה תולדות ליבון, עוון וכפרה עליהן, כן גם כ"א ימי הפורענות מי"ז תמוז עד תשעה באב תולדות ליבון עוונות, כי הצרות וייסורין מכפרים, כמו שאמרו הגלות מכפרת".

על אף כל המאורעות שפקדו את עמנו בימים אלו, לא תקנו בתלמוד תקנות מיוחדות לציין את הצער והאבלות של שלושת השבועות עד לראש חודש אב, עם זאת מצינו מנהגי אבלות שנהגו בהם ישראל החל מי"ז בתמוז. והיו אף שציינו שימים אלו הנם שלושת השבועות בהם התענה דניאל ואמר: "אני דניאל הייתי מתאבל . . לחם חמודות לא אכלתי ובשר ויין לא בא אל פי וסוך לא סכתי עד מלאות שלושת שבועים ימים".

בין מנהגי האבלות בימים אלו, מצינו שחסידים הראשונים נהגו שלא לאכול פרי חדש ולא לרכוש בגד חדש בשלושת השבועות, בכדי שלא לברך עליהם "שהחיינו", שאין זה מן הראוי לברך "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה" בזמן של פורענות. וכך למעשה פשט המנהג שלא לברך "שהחיינו" בימי בין המצרים, ואפילו בשבתות "בין המצרים". עם זאת, כתבו הפוסקים שבמקרה שאם לא יברך יפסיד הברכה כגון אבי הבן בעת פדיון הבן – יברך ברכת שהחיינו.

אף שלמנהגנו אין מברכים "שהחיינו" על בגד חדש, עם זאת המנהג למעשה שלא לקנות או ללבוש בגד חדש שיש בו חשיבות, כגון חליפה וכדומה בימי בין המצרים. אולם מותר לקנות ולהשתמש בכל דבר חדש שיש בו משום הכרח חיוני, כגון משקפיים . כמו כן מותר לתפור בגדים חדשים, וב'תשעת הימים', אסור. אך בגדים שנקרעו מותר לתקנם אפילו בתשעת הימים.

רצוי שלא להיכנס לדירה חדשה בימים אלו עד ט"ו באב, ומה טוב שידחה את העברת הדירה לחודש אלול שהוא חודש-הרחמים, אולם באם לא מתאפשר הדבר ימתין לפחות עד לאחר תשעה-באב. אם בכל זאת מוכרחים לעבור לדירה בימי בין-המצרים, יכניס לשם כמה חפצים לפני י"ז-בתמוז, כדי שייחשב שכבר נכנסו אז לבית; ובכלל רצוי אף בשאר ימות-השנה להכניס לדירה תחלה סידור, חומש, תהלים, תניא, לחם ומלח. גם לדירה שכורה רצוי להיכנס לאחר תשעה באב אם מתאפשר הדבר. לגבי תיקונים בבית כתבו הפוסקים להתיר תיקונים צביעה וכדומה לפני תשעת הימים, אבל החל מר"ח אב אסור לעשות צביעה מיוחדת וכדומה, ומותר לעשות רק דברים המוכרחים.

כתבו הפוסקים שכיוון שעל קניית רכב חדש לא מברכים שהחיינו, מותר לקנותו בבין המצרים עד ראש חודש אב, במיוחד אם נדרש הדבר לצורך פרנסה; כמו כן כלי בית יקרים החביבים כגון מזגן ויתר מוצרי החשמל וילונות וכלים יקרים, מותר לקנותם עד ר"ח; אמנם, לכתחילה רצוי להימנע מקניית כל הדברים הנ"ל כשאין בכך צורך מיוחד, כיון שזו קנייה משמחת. אולם באם לא יקנה כלים אלו עתה ייגרם לו הפסד עקב עליית מחירים, או שלא ימצא שוב לקנותם מותר לקנותם בימים אלו; ובאם מתאפשר עדיף לשלם עליהם ולהשאירם בחנות עד לאחר תשעה באב.

לפני התחלת התפלה יש לוודא שספר התורה (או ספרי התורה) שמוציאים, גלול(ים) במקום הראוי לקריאה של אותו היום, כיוון שאין גוללים ס"ת בציבור, מפני כבוד הציבור. מותר להוציא ספר תורה שמונח עליו כתר ובו פעמונים וכדומה המשמיעים קול גם בשבת ויום טוב – כיון שהמוציא אינו מתכוון כלל להשמיע קול, ואף אם היה מתכוון לכך אין איסור, כיון שהוא צורך מצוה שישמעו העם ויקומו בשעה שמוציאים הספר תורה. בקריאות התורה בשנה הראשונה אחרי הכנסת ספר תורה חדש לבית הכנסת – נוהגים להוציא את ספר התורה החדש ולקרוא בו.

בשעה שארון הקודש פתוח לצורך הוצאת ספר תורה, נוהגים לעמוד, ואומרים "ויהי בנסוע" ו"בריך שמיה", ולאחר מכן מוציאים את הספר תורה מארון הקודש. בר"ה וביוה"כ אחרי "ויהי בנסוע" אומרים י"ג מידות ג"פ, רבש"ע, ו'בריך שמיה'. ביו"ט אומרים י"ג מידות הרחמים פעם אחת, 'רבונו של עולם', 'בריך שמיה'. וכאשר חל יו"ט בשבת אין אומרים י"ג מדות. מי שלא הספיק לומר "בריך שמיה" לפני שסגרו את ארון הקודש, יכול לאומרו כל עוד לא פתחו את ספר התורה כדי לקרוא בו. הפותח את ארון הקודש מוציא את הס"ת, ומוסרו לש"ץ. כאשר מוציאים יותר מס"ת אחד, יטול הש"ץ את הס"ת הראשון, ואת הס"ת השני ייטול המוציא. האוחז ספר תורה, יאחזנו ביד ימין.

אם אירע והוציאו ס"ת שאינו גלול במקום הראוי לקריאה של אותו היום, אף על פי שיש בארון הקדוש ס"ת אחר הגלול במקום – ואפילו הוא מהודר יותר – אף על פי כן לא יחזירו את הס"ת לארון הקודש, אלא יגללו אותו ויקראו בו, ואף שמפני טורח ציבור אין גוללים את ספר התורה בפני הקהל, עם זאת מפאת כבוד ספר-התורה יש לציבור למחול על טרחתו.

לאחר הוצאת ספר התורה בחול ובחול המועד, ובמנחה של שבת, הש"ץ אומר את הפסוק "גדלו לה' אתי", והקהל עונים "לך ה' הגדולה . ."; ובשחרית של שבת וביום טוב, הש"ץ אומר את הפסוק "שמע ישראל" והקהל חוזר ואומר זאת אחריו, הש"ץ אומר "אחד אלקינו" והקהל חוזר ואומר זאת אחריו, ולאחר מכן אומר הש"ץ את הפסוק "גדלו לה' אתי", והקהל עונים "לך ה' הגדולה . . ". וצריך להגביה מעט את הס"ת בעת אמירת "שמע", וכן באמירת "אחד אלקינו" ובאמירת "גדלו ". באמירת "אחד אלקינו" – בימים הנוראים מוסיפים את המלה "ונורא".

לאחר אמירת הפסוקים מוליך הש"ץ את הס"ת אל שולחן הקריאה, דרך צד ימין שלו. ויאחז הס"ת כך שפני הס"ת יהיו כלפי הקהל. בשעה שמוליכים את הס"ת אל שולחן הקריאה – חייבים כל הקהל לעמוד, ואפילו השומע את קולו של הנושא ספר תורה, אף על פי שאינו רואה אותו, חייב לעמוד, ואסור להפנות את הגב אל ספר התורה . אין להסיר את ה"כתר" מהספר תורה, לפני שמעלים את הס"ת על הבימה שעליה ניצב שולחן הקריאה.

בעת הולכת ספר התורה נוהגים להביט לעבר הס"ת לאורך הדרך אל שולחן הקריאה, וכן לנשקו. עם זאת לא יוליך הש"ץ את הספר תורה למקומות שונים בבית הכנסת ויאריך את דרכו כדי שינשקו הקהל את הס"ת – אלא ילך כדרכו לכיוון שולחן הקריאה, וכל אחד ישתדל להתקרב לשם על מנת לנשק את הס"ת. ובמיוחד מחנכים את הילדים לנשק את הס"ת. הרב המגיד אמר: הלואי היו נושקים הס"ת באותה האהבה, שהיה הבעש"ט מנשק את הילדים בהולכתם אל ה"חדר". וכן אמר כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב שאדם שיהיו לו במשך שבעים שנה בני חיי ומזוני רוויחי עם ארמונות והיכלות, אין לדבר כל ערך לגבי הזכות שיש לו בנשיקה אחת בספר תורה.