הלכה יומית

מצות הדלקת-הנרות מוטלת הן על האנשים והן על הנשים, אלא שהנשים מוזהרות בו יותר. ולמעשה מנהגנו שכל אחת ואחת מדליקה ומברכת על הנרות, גם כאשר ישנן נשים ובנות רבות באותו הבית. וכן ילדה שהגיעה לחינוך תדליק בעצמה נר שבת בהשגחת אמה, ותדליק לפני אמה. ובמקום שמתעקשים שהבנות לא תברכנה על הדלקת הנרות (אף על פי שבאמת אין בכך כל חשש בדבר), לכל הפחות תדלקנה בלי ברכה.

יש להשפיע על נשים שעדיין אינן מדליקות נרות שבת ונרות יום-טוב, לספר להן על מצוה זו, ולהסביר להן את גודל הענין – שהקב"ה הטיל עליה את השליחות להאיר את הבית היהודי. כמו-כן יש להשתדל שכל ילדה יהודייה, משהגיעה לחינוך, תדליק בעצמה נרות שבת ויום טוב; וגדול זכותם של העוסקים בזה.

החל מיום רביעי בשבוע יש להשתדל ולעורר ביתר שאת אודות מבצע נש"ק. וכן הורה הרבי שבכל פרסום שמציירים בו נרות שבת, כדאי להוסיף בין שני הנרות נר אחד קטן יותר. כאשר מדברים אודות נרות שבת, ובפרט ברדיו, כדאי להוסיף שבאם מאיזה סיבה שתהיה לא הדליקה הנרות לפני שקיעת החמה, הרי זה היפך קדושת וגדולת השבת להדליקן לאחרי זה.

בין הדברים שמעורר הרבי בקשר עם הדלקת נש"ק ע"י ילדות, היא ההסברה אודות חשיבות העניין. כך למשל מזכיר הרבי שילדה השואלת בתמימות מה יכולה היא, ילדה קטנה, להוסיף על פעולת ועבודת הוריה, צריכים להסביר לה שכל פעולה ופעולה בעניני התורה ומצוותיה פועלת תוספת אור בעולם כולו, וכפסק דין הרמב"ם "צריך כל אדם שיראה עצמו . . וכן כל העולם חציו זכאי וחציו חייב . . עשה מצוה אחת הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף-זכות וגרם לו ולהם תשועה והצלה".

תחלת החינוך להדלקת נרות שבת היא כאשר הבת מבחינה בהבדל שבין חדר מואר לחדר חשוך בו יכולים להיכשל בעץ או באבן, שאז מבינה את הערך שבהדלקת נר המוסיף אור בחדר, ונוסף על כך יכולה היא כבר לדבר ולברך. ואם הדבר מוטל בספק אם כבר הגיעה לחינוך או לא – כדאי שתדליק, שבוע קודם או כמה ימים קודם ויאיר מזלה קודם לכן. יש לציין כי ישנה חשיבות שלכל ילדה יהיה פמוט משלה ולא ידליקו שניים במנורה אחת עם כמה קנים.

כדאי ונכון שתתחיל הילדה להדליק בפעם הראשונה ביום טוב, שאז ברכת "שהחיינו" תהיה גם על התחלת קיום מצות הדלקת נרות; או שיקנו לה שמלה חדשה ותלבש אותה להדלקת הנר בפעם הראשונה. בנוסף לכך שמדליקה בעצמה, עליה להוות דוגמת מאירה ומזהירה לכמה וכמה נערות, ובמיוחד לאלו שלא זכו עדיין להתחנך במצוות, לעורר אותן שיתחילו במצות הדלקת נר שבת ויום-טוב, ומצוה גוררת מצוה, להוסיף ולהרבות בנר מצוות.

ימי הספירה נקבעו כימי אבלות על פטירת תלמידי רבי עקיבא, וכן משתדלים לתקן בהם את היחסים שבין אדם לחברו. לגבי דיני האבלות וזמן חלותם קיימים חילוקי מנהגים בין העדות, יש שכתבו לנהוג באבלות מתחלת ימי הספירה עד ל"ג בעומר, ויש שכתבו שהאבלות היא מר"ח אייר עד ימי ההגבלה, ויש שהחמירו מצד הספק לחוש לכל הדעות ולנהוג באבלות בכל ימי הספירה לבד מיום ל"ג בעומר, וכך נוהגים למעשה. ולעניין תספורת נוהגים על-פי האריז"ל שלא להסתפר עד ערב חג השבועות.

בעת ברכת המזון בכל ימות החול מכסים את הסכינים שעל השלחן. בטעם מנהג זה כתבו הפוסקים, שעל המזבח נאמר: "לא תניף עליהם ברזל", כיוון שהברזל מקצר ימי האדם והמזבח מאריך ימיו של אדם ע"י הקרבנות המכפרות עליו. וכן השולחן מאריך ימיו ע"י מצוות הכנסת אורחים המכפרת. טעם נוסף להסרת הסכינים מן השולחן קודם הברכה, מובא בפוסקים – משום שהיה אדם שהזיק לעצמו באמצעות הסכין כשהגיע לברכת "בונה ירושלים" – כביטוי לצערו על החורבן, וכמניעת הישנות המקרה תקנו להסיר את הסכינים. ועוד מפני שהוא כחו של עשו, ובשבת ויום טוב שבהם אין פגע רע נוהגים שלא לכסות את הסכינים, "ומנהג ישראל – תורה היא".

אודות דיני האבלות הנהוגים בימי הספירה מזכיר אדה"ז שלשה איסורים: א) איסור נישואין; ב) איסור התספורת; ג) איסור עריכת ריקודים ומחולות. בדברי האחרונים הוסיפו ביתר פירוט שיש להימנע אף משמיעת זמרה מכלי נגינה או הקלטה של שירים המלווים בכלי נגינה. כמו כן מובא בפוסקים שאין לחדש בגד; וכן שאין לברך ברכת "שהחיינו" בימי הספירה מפני שאין ראוי לשמוח וכתוצאה מזה לומר "שהחיינו והגיענו לזמן הזה" בימים המהולים בעצב. וכך מנהגנו, אלא שבשונה מימי "בין המצרים" בהם אין מברכים כלל "שהחיינו" ואף בשבת, הבהיר הרבי שבשבתות ספירת העומר וכן בל"ג בעומר מברכים ברכת שהחיינו.

תקנו חכמים, להזכיר בברכת המזון את קדושת היום, בימים בהם הקריבו קרבן מוסף בבית המקדש. בשבת אומרים: "רצה והחליצנו"; ותקנו לומר זאת בברכת "בונה ירושלים", מפני שבברכות אלו אנו מבקשים מה' שירחם עלינו וישיב את העבודה לבית המקדש, ומתוך חזרת העבודה לבית המקדש נוכל להקריב את מוספי היום. טעה ולא אמר "רצה" בברכת המזון, אם נזכר לפני סיום הברכה, דהיינו שעדיין לא אמר שם ה' בחתימת הברכה "ברוך אתה ה' בונה ברחמיו ירושלים" – יחזור ויאמר "רצה", ולאחר מכן יאמר שוב "ובנה ירושלים כו'".

דנו הפוסקים אודות המוזמן לחתונה בימים בהם אנו נוהגים אבילות ואחרים לא. יש שכתבו שכיוון שלחתן והכלה מותר להינשא, אין איסור על המשתתפים לשמוח עמהם אף באם הם נוהגים איסור נישואים בזמן זה. לעומתם פוסקים רבים הסתייגו והורו, שעל אף שהחתן והכלה מותרים להינשא, אם המוזמן נוהג בדיני האבלות בימים אלו, אינו רשאי להשתתף ברקודים (אלא רק בחופה).

אם נזכר שלא אמר "רצה" אחרי שאמר כבר שם ה' בחתימת הברכה ("ברוך אתה ה' בונה ברחמיו), אך לא התחיל עדיין ברכת הטוב והמטיב – יאמר לפני תחילת ברכת הטוב והמטיב: "ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם שנתן שבתות למנוחה לעמו ישראל באהבה לאות ולברית ברוך אתה ה' מקדש השבת". את הברכה הזו אומרים בין בסעודה ראשונה ושניה ובין בסעודה שלישית (אם אכל בה פת).