הלכה יומית

אסור להאכיל בעלי חיים מאכלים שיש בהם קדושת שביעית הראויים למאכל אדם, וכן אסור להאכילם ספיחים. קופים שאינם אוכלים מאכל אחר מלבד מאכל אדם, אם אין אפשרות אחרת – מותר לבעליהם להאכילם מאכלים שיש בהם קדושת שביעית לצורך קיומם. אמנם המבקר בגן חיות ורוצה להאכילם כתחביב, יניח את הפרי והבע"ח ייקח מעצמו. עוד כתבו הפוסקים שמחמירים שלא להשליך גרעיני פרי למקום שיכול להשתרש באדמה ולצמוח, וכן אם נותנים גרעינים לבעלי חיים על-גבי אדמה, יזהרו לתת להם כשיעור שיאכלו בו ביום או ליומיים בלבד.

מעיקר הדין נכללים בכך רק הזכרים, מגיל עשרים או מגיל שלוש-עשרה, אך נהגו לתת עבור כל בני הבית. וכן נהגו רבותינו נשיאינו לתת מחצית השקל גם עבור הרבנית ובנים ובנות קטנים. יש הנוהגים לתת גם בעד עוברים שבמעי אמן. טוב שיחנכו גם את הילדים לתת מחצית השקל מכספם שלהם. אב שנתן מחצית השקל פעם אחת עבור בנו הקטן, צריך לתת עבורו גם בכל השנים הבאות, עד שייתן בעצמו כשיגדל.

על השבת נאמר: "וכבדתו מעשות דרכיך", ואמרו חכמים: "'וכבדתו' – שלא יהא מלבושך של שבת כמלבושך של חול", שבגדי השבת יהיו נאים יותר משל ימות החול. וישנם חילוקי דעות האם צריך להחליף גם את הנעליים. ויש אנשי מעשה המדקדקים שלא ללבוש בשבת מכל מה שלבש בחול. ובשעת הדחק יש להקפיד ללבוש דבר א' לפחות לכבוד שבת.

טוב ללבוש את בגדי השבת מיד אחר הרחיצה. ואם מתרחץ בבית המרחץ, יכול ללבוש את הבגדים העליונים בביתו סמוך לשבת. וילבש בגדים הנאים וישמח בביאת שבת כיוצא לקראת המלך וכיוצא לקראת חתן וכלה, כמו שהיו עושים גדולי החכמים שהיו מתעטפים בבגדים נאים ואומרים "באו ונצא לקראת שבת המלכה", והיו אומרים "בואי כלה בואי כלה".

מנהגנו ללבוש בשבת בגדים שחורים, כמנהג הרבי ומנהג כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ. אברכים נשואים לובשים סירטוק – בגד ארוך עשוי משי. גם אשה שאינה יוצאת מביתה, תכבד את השבת בבגדים נאים. והנשים תקפדנה ללבוש את בגדי השבת לפני זמן הדלקת הנרות, כדי שתוכלנה להדליק את הנרות ולקבל את השבת בבגדי שבת. ואם לא הספיקה והגיע זמן ההדלקה, תדליק בבגדי חול.

בדרך כלל יש בסירטוק שסע מאוחריו, כך שאם הוא פתוח יותר מהחלק שסגור, יוצא שבסך הכל יש בו ארבע פינות. ובכדי שלא יהיה חייב בציצית מעגלים פינה אחת. בשיעור העיגול יש שכתבו שמדרבנן אינו פטור עד שיעגל משיעור הכנף דהיינו מ-ג' אצבעות עד ג' אצבעות משני הצדדין, כך שמשך העיגול יקיפנו חוט בערך ד' אצבעות וחצי (שיעור "אצבע" להגר"ח נאה: 2 ס"מ).

מצוה על כל אדם למשמש בערב שבת סמוך לחשכה בבגדים שילבש בשבת (ואפילו בגדים המיוחדים לשבת), לוודא שלא יהיה בכיסיו וכדומה שום דבר (כמו מפתח ושאר חפצים) באופן שאסור לצאת כך בשבת לרשות הרבים. ואפילו הנמצא בעיר שיש בה עירוב, אף על פי כן יבדוק בכיסו שאין שם דברי מוקצה.

חובת בדיקת הבגדים קודם השבת בכדי שלא יבוא לטלטל דברים האסורים בשבת, היא לא רק בגדים שלבוש בהם בעת כניסת השבת, אלא גם אם ישנם בגדים נוספים שעתיד ללבוש במהלך השבת – דוגמת מעיל חורף וכדומה – עליו למשמש בהם לפני כניסת השבת ולהוציא מהם את החפצים. מעבר לכך בשבת ויו"ט מנהגנו להימנע מלשאת שעון, ואפילו במקום שיש עירוב.

אמרו חכמים שישנה השפעה רבה לדברים ששומע התינוק או רואה על המשך חייו, ויתירה מזו הנהגת האם בתקופת הריונה משפיעה על הוולד, לכן מנהג נשים צדקניות שבתקופת ההריון ואפילו לפניה מוסיפות כמה וכמה ענייני זהירות והידור בתורה ומצוות לטובת הוולד, וכן נזהרים שלא ישמעו שירים או דברים לא רצויים בזמן זה, וכמובן שמיד עם היוולדו יש לשמור אותו מראיה או שמיעה של דברים לא רצויים. כמו כן מובא בספרי הפוסקים אודות החשיבות שתשב האם בימי עיבורה בבתי מדרשות ותראה תלמידי חכמים ותשמע דברי תורה "ומתקדש הוולד בקרבה, שהוא שומע הכל ומבין".

במעמד מתן-תורה וכן במעמד הברית בערבות מואב, נאמר שנכחו בהם גם התינוקות. וכן אודות מצוות "הקהל" מצווה התורה שכולם יתאספו כולל "הטף", "כדי ליתן שכר למביאיהן". וכתבו ה"תוספות": "ועל זה סמכו להביא קטנים בבית הכנסת". וכן אמרו על רבי יהושע שהוליכה אמו עריסתו לבית-הכנסת שיידבקו אזניו בדברי-תורה. ולהלכה מובא שמצווה להביא את הקטנים לבית-הכנסת ולחנכם לעניית "אמן", ומעת שהתינוק מתחיל לענות "אמן" יש לו חלק לעולם-הבא.

נהגו ישראל להביא את הילדים לבית הכנסת לנשק את ספרי-התורה, ולחנכם להקשיב לקריאת-התורה . וכן נהגו להביא את הקטנים שהגיעו לחינוך, לבית-הכנסת לשמוע את התקיעות בראש-השנה, ולהקפות בשמחת-תורה; ומפורסם המנהג עליו עורר הרבי אודות הבאת התינוקות לשמיעת עשרת-הדברות; בכמה הזדמנויות דבר הרבי אף על הבאת ילדות לבית-הכנסת ואף לעזרת-הגברים ואפילו לאחר גיל שלוש עד שהגיעו לכלל חינוך והבנה בזה. אלא שילדות מעל גיל שלוש המובאות לבית-הכנסת, חייבות כמובן להתלבש בצניעות הראויה.

ילדים וילדות שהגיעו לחינוך, חובה לחנכם לשמוע את קריאת המגילה. מנהג טוב ונכון להביא את הילדים לקריאה שבבית הכנסת כדי לחנכם במצות פרסום הנס ברבים, גם אם לא בטוח שיקשיבו לכל המגילה; וראוי לדאוג שאף קטנים שלא הגיעו לחינוך ישמעו את הקריאה, אם מבינים הם את כללות השמחה והנס. יש שהזהירו מלהביא לבית הכנסת קטנים ביותר שמבלבלים בזמן הקריאה, אמנם כ"ק אד"ש עורר על החשיבות להביאם, והוסיף שאם ישנו חשש שיפריעו למהלך הקריאה, ידאגו להמתין לאחר אמירת "המן" שירעישו הקטנים כראוי, וכך יקל עליהם להיות בשקט בזמן הקריאה.