עש"ק פרשת ויגש ה'תשפ"א

מן הדין זמנה של תפלת ערבית נמשך כל הלילה (עד עלות השחר), שכן תפלת ערבית נתקנה כנגד אברי העולות בבית המקדש שניתן היה להקריבם על גבי המזבח במשך כל הלילה. ולכתחילה יש להתפלל ערבית מיד אחר צאת הכוכבים, וביחוד הקפידו חכמים שלא לאחר את קריאת שמע של ערבית לאחר חצות הלילה, מפני שחששו שמא ישכח אדם לאומרה. ומכל מקום אם עבר ולא קרא עד חצות הלילה, יקראנה עם ברכותיה עד עלות השחר, ובדיעבד אם נאנס יכול לקוראה עד 'הנץ-החמה', ללא ברכת 'השכיבנו', אבל תפילת ערבית לא יתפלל אחר עלות השחר.

קודם תפלת ערבית אסור לאכול פת או מזונות יותר משיעור "כביצה" -54 גרם, וכן אסור לישון עד שיתפלל שמא ישכח להתפלל. אולם שאר מאכלים שאינם ממיני דגן כמו פירות וכן כל המשקאות שברכתם האחרונה היא "בורא-נפשות", מותרים קודם תפלת ערבית. ואם התחיל לאכול בתוך חצי-השעה שקודם צאת הכוכבים, צריך להפסיק לאכול ולהתפלל ערבית בזמנה. אך אם התחיל בהיתר לפני החצי-שעה שקודם צאת הכוכבים, מעיקר הדין אינו חייב להפסיק.

אף שאסור לאכול קודם תפלת ערבית, כאשר ציבור מסובים באירוע (כגון בברית מילה) ועדיין לא התפללו ערבית, יכולים להמשיך בסעודתם. וכתבו הפוסקים שבעת הצורך רשאי אף היחיד שלא התפלל למנות אדם אמין שיזכירהו להתפלל ערבית, וכן יכול לעשות תזכורות אחרות. ויש הסוברים שמי שרגיל תמיד להתפלל במניין בשעה קבועה, ויודע בעצמו שאינו שוכח להתפלל, רשאי הוא בשעת הדחק לאכול לפני ערבית.

נשים פטורות מתפילת ערבית. ואף לסוברים שנשים חייבות בכל התפילות פטורות מתפילת ערבית, שהאנשים קיבלו על עצמם להתפלל ערבית כחובה ולא הנשים. ויש שכתבו שמ"מ נשים יתפללו בליל שבת שכן, הבעל המוציאה ידי-חובת קידוש, רמת חיובו היא מדרבן (כי יצא ידי קידוש בתפלת ערבית), ומשום-כך הורו לכתחילה שיתפללו אף הן בליל שבת קודם הקידוש, אלא שלמעשה אין לחוש לזה כלל, ואשה שלא התפללה ערבית יכולה לצאת מהקידוש של בעלה, וכמה טעמים נאמרו בדבר.

מן הדין מותר להבדיל על הכוס או לומר 'ברוך המבדיל' בצאת-השבת, ולעשות מלאכה, אף-על-פי שעדיין לא התפלל ערבית, אולם לכתחילה ראוי לבעל נפש שלא לעשות מלאכה עד לאחר סדר הקדושה של "ואתה-קדוש" הנאמרת בציבור, ואח"כ יבדיל על הכוס. אלא שאף במקרה שהבדיל על הכוס קודם ערבית יאמר "אתה חוננתנו" בתפלה. שכח ולא אמר "אתה חוננתנו" במוצאי שבת ויו"ט, ונזכר לפני שאמר ה' שבסיום הברכה יתחיל מיד "אתה-חוננתנו", ויאמר אחר כך: "וחננו מאתך . . ברוך אתה ה' חונן הדעת". ואם כבר הזכיר את השם שבסיום הברכה, יסיים את תפילתו ולא יחזור בעבור ההבדלה, כיוון שעדיין צריך לאומרה על הכוס, ויצא בה ידי חובתו.

מי ששכח "אתה חוננתנו" בתפלת מוצש"ק או יו"ט יזהר שלא לעשות שום מלאכה קודם שיבדיל על הכוס, או שיאמר לאחר התפילה "ברוך המבדיל בין קודש לחול" בלא שם-ומלכות, ואז יוכל לעשות מלאכה. ואם שכח ועשה מלאכה, עליו לחזור ולהתפלל שוב ערבית ולהבדיל בתפילה (ויש אומרים שיכוון שאם אינו חייב להתפלל שוב תפילתו תהיה כנדבה); וכן אם טעם קודם שיבדיל על הכוס, עליו לחזור ולהתפלל, כיוון שבמקרה זה אינו יוצא בהבדלה שעל הכוס לבדה, משום שכשטעם (או עשה מלאכה) לפניה נוהג בהבדלה שלא כהוגן.