עש"ק פרשת קדושים תשפ"ב

על ספירת העומר נאמר: "שבעה שבועות תספר לך מהחל חרמש בקמה תחל לספור", ולמדו חכמים שספירת-העומר צריכה להיות "בקמה" כלומר, בעמידה, ולכן בעת הספירה יש להקפיד שלא להישען על שום-דבר באופן כזה שאם יסולק יוכל ליפול כתוצאה מכך, אך כ"ז לכחתחילה, ומי שספר מיושב יצא. השוכח לספור יום אחד מימי הספירה, אם נזכר ביום יספור ללא ברכה ובלילה ימשיך לספור בברכה, אך אם לא נזכר ביום ימשיך לספור מיום זה והלאה ללא ברכה. ונכון (תמיד) לדעת ולכוון שהספירה הנוכחית הינה חלק מספירת שבעה שבועות.

השומע הספירה מאחר ואינו הולך עכשיו לספור הספירה בעצמו, יכוון שאינו רוצה לצאת ידי חובה בספירה של השני, ואם לא כיוון זאת לא יוכל לספור אחר כך בברכה. ואם חשב שיספור בהמשך בעצמו או שהולך לספור מיד בעצמו, אינו צריך לכוון זאת (כיוון שעצם זה שחושב לספור מיד בעצמו, נחשב שכיוון לא לצאת ידי חובה בספירה של השני), ולכן כששומעים הספירה מהש"ץ אין צריכים לכוון לא לצאת ממנו, כיון שעצם זה שהולכים לספור מיד בעצמם נחשב כאלו כיוונו זאת בפירוש.

החל מחצי שעה קודם השקיעה אסור לאכול פת (או מזונות) משיעור "כביצה" (54 גרם) עד שיספור ספירת-העומר, שמא ימשך באכילתו וישכח לספור, אולם שאר מאכלים שאינם ממיני דגן כמו פירות ומשקאות שברכתם האחרונה היא "בורא-נפשות", מותרים קודם הספירה ללא הגבלה; ואם התחיל באכילת פת (או מזונות, כנ"ל) לאחר השקיעה, צריך להפסיק לאכול עד שיספור. אך אם התחיל באכילה לפני השקיעה אינו חייב להפסיק מסעודתו ולספור. ואם ממנה אדם או תזכורת אחרת שתזכיר לו לספור, או שיש לו מניין קבוע שבו מתפלל, יכול לאכול גם משהגיע זמן הספירה.

ימי הספירה נקבעו כימי אבלות על פטירת תלמידי רבי עקיבא, וכן משתדלים לתקן בהם את היחסים שבין אדם לחברו. לגבי דיני האבלות וזמן חלותם קיימים חילוקי מנהגים בין העדות, יש שכתבו לנהוג באבלות מתחלת ימי הספירה עד ל"ג בעומר, ויש שכתבו שהאבלות היא מר"ח אייר עד ימי ההגבלה, ויש שהחמירו מצד הספק לחוש לכל הדעות ולנהוג באבלות בכל ימי הספירה לבד מיום ל"ג בעומר, וכך נוהגים למעשה. ולעניין תספורת נוהגים על-פי האריז"ל שלא להסתפר עד ערב חג השבועות.

אודות דיני האבלות הנהוגים בימי הספירה מזכיר אדה"ז שלשה איסורים: א) איסור נישואין; ב) איסור התספורת; ג) איסור עריכת ריקודים ומחולות. בדברי האחרונים הוסיפו ביתר פירוט שיש להימנע אף משמיעת זמרה מכלי נגינה או הקלטה של שירים המלווים בכלי נגינה. כמו כן מובא בפוסקים שאין לחדש בגד; וכן שאין לברך ברכת "שהחיינו" בימי הספירה מפני שאין ראוי לשמוח וכתוצאה מזה לומר "שהחיינו והגיענו לזמן הזה" בימים המהולים בעצב. וכך מנהגנו, אלא שבשונה מימי "בין המצרים" בהם אין מברכים כלל "שהחיינו" ואף בשבת, הבהיר הרבי שבשבתות ספירת העומר וכן בל"ג בעומר מברכים ברכת שהחיינו.

דנו הפוסקים אודות המוזמן לחתונה בימים בהם אנו נוהגים אבילות ואחרים לא. יש שכתבו שכיוון שלחתן והכלה מותר להינשא, אין איסור על המשתתפים לשמוח עמהם אף באם הם נוהגים איסור נישואים בזמן זה. לעומתם פוסקים רבים הסתייגו והורו, שעל אף שהחתן והכלה מותרים להינשא, אם המוזמן נוהג בדיני האבלות בימים אלו, אינו רשאי להשתתף ברקודים (אלא רק בחופה).