גאולה ומשיח

על אף היות השמחה עיקר כה גדול בקיום התורה והמצוות, למדונו חז"ל כי בזמן הגלות יש להיזהר משמחה יתרה 'אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי: אסור לאדם שימלא שחוק פיו בעולם הזה, שנאמר: אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה, אימתי - בזמן שיאמרו בגוים הגדיל ה' לעשות עם אלה'. נחלקו הראשונים בטעם וגדר האיסור - רבינו יונה מבאר כי האיסור לשמוח הוא מפני שהשמחה מענייני העולם מרגילה את האדם שישכח את קיום המצוות, לכן שמחה על הניסים והנפלאות שעושה עמנו הקב"ה איננה בכלל האיסור כיוון שמטרת השמחה אינה בעבור 'יום טוב' אלא בעבור ה' לפרסם את כל הגדולות ואת כל הנוראות שהוא עושה עמנו. בפרישה ביאר כי לרבינו יונה גם בימות המשיח תהיה אסורה שמחה סתמית השמחה אז תהיה על הניסים שעשה הקב"ה לנו, שמחה כזו מותרת אף בזמן הגלות. אך הרא"ה ובשטה מקובצת כתבו כי אמנם האיסור לשמוח הוא שמא יגבר עליו יצר הרע מתוך השחוק, אך בימות המשיח כיוון שיתבטל היצר הרע יותר השחוק והשמחה. הרי"ף ועוד כתבו כי האיסור לשמוח איננו כחשש מהיצר הרע כיון שהשמחה עצמה היא דבר חשוב וטוב, אלא הוא מחמת הגלות, כיוון שכך בימות המשיח יהיה מותר וצריך לשמוח. בעיון יעקב – מבאר כי כיום האיסור הוא להיות בשמחה שלימה, ולעתיד לבא תהיה השמחה שלימה. בתורת החסידות מבואר כי הטעם לכך שנצטווינו עבדו את ה' ביראה, הוא מפני שהשמחה רצויה רק כאשר השמחה איננה במורגש – היינו שאין האדם מרגיש כי לו טוב כי הוא שמח והוא מתענג ואז 'ישותו' מתגדלת מחמת השמחה, אז לא רק שאין השכינה שורה אלא הוא אף יכול ליפול לרע ח"ו. לכך בנוסף לשמחה צריכה להיות יראה המביאה לידי ביטול לה' ואז השמחה היא מתוך ביטול היינו שהיא שמחה פשוטה על אלוקות בלא שמרגיש את עצמו כלל - הוא שוכח מעצמו לגמרי. לכן כיום העבודה העיקרית היא הביטול והיראה כשבתוכה מלובשת השמחה. לעתיד לבא תהיה השמחה עיקר כיוון שאז גם הישות עצמה תהיה בביטול וכן גם כשתהיה שמחה במורגש היא לא תהיה סתירה לביטול. זאת היא גם הסיבה שלעתיד לבא הגוף יהיה ניזון מרוחניות כיוון שגם היש הגשמי יהיה בטל בעצם לאלוקות. כ"ק אדמו"ר מלך המשיח שליט"א אומר כי בימינו אלה כבר אפשר לעבוד את ה' בשמחה גלויה מתוך ביטול ללא חשש.

הרב משה קורנווייץ

רב קהילת חב"ד, רמת בית שמש ד', וחבר מכון הלכה חב"ד // לדף הרב

גאולה

בזמן הגאולה החג יתחיל מהערב כמו כל חג, במהרה בימינו ממש!

הרב פנחס קדיש

מורה-צדק ורב בית הכנסת, רחובות וחבר מכון הלכה חב"ד // לדף הרב

גאולה יום טוב תענית ציבור

מצות התפילה ודאי תישאר. רק שהתפילה תהיה בעיקר שבח והודאה על כל הטוב, ולדוגמא: במקום את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח, יאמרו נודה לך על שהצמחת קרן דוד.

הרב מנחם כהן

רב בית כנסת חב"ד בית מנחם, באר שבע וחבר מכון הלכה חב"ד // לדף הרב

גאולה תפילה נוסח התפילה

בעת התגלות משיח יש לברך שתי ברכות: חכם הרזים ושהחיינו. אלו הברכות שיברכו על ראיית מלך המשיח עצמו, אך יתכן שיברכו ברכות אחרות על הגאולה ותחיית המתים.

הרב שמעון פרבר

הרב שמעון פרבר // לדף הרב

גאולה ברכות

האמונה בביאת המשיח איננה רק שיבוא בזמן שיבוא, אלא להאמין ולבטוח בביאתו המיידית.

הרב פנחס קדיש

מורה-צדק ורב בית הכנסת, רחובות וחבר מכון הלכה חב"ד // לדף הרב

גאולה

בתמצות:
מותר אלא אם כן יודע הכהן מתי הוא זמן העבודה בבית המקדש. אמנם מצד הדין אף היום אסור לשתות יין שמא יבנה המקדש ותצטרך לעבוד, אך רבי יהודה הנשיא נתן לכך היתר כיוון שצריך לקבוע את כלם במשמרת בית אב שלהם.
בהרחבה:
לאחר פטירת בניו של אהרן, נדב ואביהוא, כתוצאה מכניסה לא נכונה לבית המקדש, מצווה התורה "יין ושכר אל תשת, אתה ובניך איתך בבואכם אל אוהל מועד" (ויקרא י, ח-ט) זהו איסור לשיכור לעבוד בבית המקדש.
סדר חלוקת העבודה בבית המקדש הי' ידוע בין הכהנים, וכל כהן ידע מראש את היום המסויים בו עליו לעבוד במקדש. בקשר לזה קובעת ההלכה כי כל כהן היודע לאיזה משמר הוא שייך ובאיזה יום עליו לעבוד במקדש, אסור לו לשתות יין כל אותו היום, שכן אסור לשיכור לעבוד במקדש.
ציווי זה קיים בפשטות רק בזמן שבית המקדש הי' קיים (שאז אפשר להיכנס לבית המקדש) אבל היום האיסור הוא רק להורות הלכה בזמן של שיכרות כהמשך הפסוקים "ולהורות את בני ישראל".
אמנם, לדברי רבי בגמרא, דין זה תקף גם בזמננו אנו! והסיבה לכך: היות שייתכן מאוד כי היום ייבנה בית המקדש, וייתכן שיצטרכו גם את עזרתו שלו, ולכן צריך כל כהן להיות מוכן, מפוכח וערני, על מנת להטות שכם בכל רגע שיידרש.
ישנן שתי דרכים להפגת השפעתו של היין: א. על ידי שינה, ב. על ידי שהי' של "כדי הילוך מיל" (18 עד 24 דקות), הרי לנו הוכחה ברורה שבמשך פחות מ24 דקות מהרגע הנוכחי, יכולים אנו להימצא כבר בעיצומו של תהליך הגאולה, כשבית המקדש כבר בנוי, מוכן ומזומן להקרבת הקרבנות! רק יבוא הכהן ונוכל להתחיל בעבודת הקודש.
ראוי להוסיף, כי אמנם למעשה אומר רבי שמותר לכהנים לשתות היום יין, מסיבה צדדית כיון שהכהנים לא יודעים באיזה יום עליהם לעבוד ולכן "מותר לו לשתות תמיד, שאינו יכול לעבוד עד שייקבע בבית אב ובמשמרתו" אבל באמת מי שיודע מתי זמן עבודתו, אסור לו בזמן זה לשתות יין גם היום. כפי שכותב הרמב"ם "כל כהן שיודע.. שבתי אבותיו קבועים בעבודה היום, אסור לו לשתות יין כל אותו היום" כיון שבהחלט ייתכן שבית המקדש ייבנה בתוך פחות מ24 דקות. (לעומת זאת הסיווג של הכהנים לימי העבודה יכול לקחת יותר זמן).

בתמצות:
באמת צריך לשמור עליו גם כיום, רק שישנה סכנה מפני הגויים שירצו להרע לנו אם ידעו שאנו שומרים על בית המקדש, ו"פיקוח נפש דוחה את כל התורה כולה". אמנם גם כיום יש לנו שמירת מקדש "רוחנית" – לשמור על חפצי הקדושה שברשותנו.
בהרחבה:
אחת המצוות המרכזיות במקדש היא מצוות שמירת המקדש. מצוה זו נלמדת מהפסוק "ושמרו את משמרת אוהל מועד" (במדבר יח, ד) זו מצוות עשה וגם איסור שלא לבטל את שמירת המקדש.
יש להציב כהנים ולויים שישמרו על בית המקדש כפי שכותב הרמב"ם "אין שמירתו (של המקדש) אלא כבוד לו, אינו דומה פלטרין (ארמון) שיש עליו שומרים לפלטרין שאין עליו שומרים" מטרת השמירה היא אפוא, להוסיף כבוד למקדש.
מובן, כי הכבוד אינו ניתן למבנה הגשמי ולעיצוב המדהים של בית המקדש, אלא לאלוקים השוכן בו. כידוע, גם לאחר החורבן נשארה הקדושה במקום המקדש, שכן כשם שהשכינה קיימת לנצח כך גם קדושת משכנה קיימת תמיד, כדברי רבותינו "קדושה אינה זזה ממקומה". ולכן גם היום יש להיזהר שלא להיכנס היכן שאסור להיכנס במקום המקדש כיון שגם היום קיים הציווי "את מקדשי תיראו".
אמנם, בזמן הגלות קיימת סכנה מאומות העולם. גם כאשר יד היהודים תקיפה ואפילו אם ישנו שלום עם הגויים, תמיד יהיו בודדים הרוצים להרע לנו, שהרי הלכה היא: "בידוע שעשו שונא ליעקב". וממילא אם יתקבצו הכהנים והלויים כיום כדי לקיים את מצוות שמירת המקדש כהלכתה באופן בולט וגלוי, עלול להגרם רעה ליהודים אי שם, בתגובה למעשה כזה מצידנו בהר הבית.
לכן על פי הכלל "פיקוח נפש דוחה את כל התורה כולה" נדחית מצוות שמירת המקדש מפני החשש האמור.
אין מקום כמובן לשמירה חשאית על הר הבית, שכן כל עניין השמירה הוא דווקא מתוך רושם ומתוך כבוד למקדש, בשמירה חשאית לא יתווסף כבוד למקום המקדש.
אמנם גם כיום מוטלת עלינו מצוות שמירת המקדש במובנה הרוחני: עלינו לשמור על דברי הקודש שברשותנו, חומש סידור וכדומה, וזה יביא את קיום המצוה כפשוטה בהתגלות הרבי מלך המשיח בגאולה השלימה ובבנין בית המקדש, אז יוכלו הכהנים והלויים לשמור אותו ללא חשש.

הרב מנחם כהן

רב בית כנסת חב"ד בית מנחם, באר שבע וחבר מכון הלכה חב"ד // לדף הרב

בתמצות:
בדורנו מותר לכתחילה, לאחר שהגענו כבר לזמן קיום היעוד ש'אז ימלא שחוק פינו'.
בהרחבה:
לאחר חורבן בית המקדש נאסר לשמוח ולשמוע שירים מצד שני טעמים: 1. מפני הצער על חורבן הבית. 2. "שהשמחה יתירה מרגילה את האדם לשכוח המצוות". וממילא כשתבוא הגאולה שני טעמים אלו לא יהיו שייכים ויתבטל האיסור: בית המקדש יהיה בנוי על תילו, וכן "את רוח הטומאה אעביר מן הארץ", ממילא אין חשש שהאדם ישכח מקיום המצוות ח"ו.
בדורות האחרונים רבו המתירים לשמוע שירים, מפני ירידת הדורות, (שהרי ישנם בעלי מרה שחורה, אצלם הוא צורך חיוני ממש כמו תרופה).
אמנם הרבי מלך המשיח שליט"א אומר, שכיום, אפשר לשמוע שירים, ולשמוח לכתחילה בשמחה הכי גדולה שיכולה להיות. כיון שזכינו ומשיח כבר נגלה. ובלשונו הקדושה:
"..ובמילא ישנם תיכף ומיד (נוסף על כל העניינים של 'יוסף' גם) כל העניינים של 'יצחק' שזהו עניין הצחוק והשמחה, באופן ד"ימלא שחוק פינו".
"ומה ש"אסור לאדם שימלא שחוק פיו בעוה"ז": במה דברים אמורים כאשר המדובר אודות רגע קודם גילוי משיח צדקנו, אבל בנדון-דידן, הרי מכיון שנשיא דורנו הי' המשיח של דורנו, והוא נתגלה בכל התוקף - הרי לא רק שנתנה רשות, אלא יתירה מזה, שיש חיוב להתנהג באופן ש"ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה".
וכן: "אשר בדורנו זה, שנשיא הדור, כ"ק מו"ח אדמו"ר, ששמו השני "יצחק". ע"ש הצחוק והשמחה, הוא נשיא השמיני ("אז" בגימטריא שמונה) להבעש"ט, נעשה הענין ד"ימלא שחוק פינו" (לא בלשון עתיד "אז", אלא) בלשון הוה".

בתמצות:
למלך המשיח אמנם ישנם כמה שמות כפי המובא בנ"ך ובמאמרי חז"ל, שמות אלו הם כמו שמצינו למשה, יתרו ועוד שהיו להם כמה שמות. בספרים מוסבר שכל שם מבטא תכונה אחרת שתהיה אצל מלך המשיח.
בהרחבה:
בחז"ל ניתנו למשיח שמות רבים. מהידועים שבהם: שילה, ינון, חנינה, מנחם בן חזקיה, ה' צדקנו, ועוד.
ומהו באמת "שמו של משיח"? כיצד מסתדר שמו האמיתי של מלך המשיח עם כל שאר השמות שכינו לו חז"ל? מוסבר במפרשים שהשמות השונים אינם בסתירה זה לזה, אלא כולם מבטאים תכונות שונות שיהיו (וישנם) במלך המשיח. המהרש"א כותב: "כולהו שמות תוארים וכולהו איתנהו ביה [כולם ישנם, וקיימים בו] כמו במשה שהיו לו כמה שמות ותארים".
ה'שדי חמד' מאריך בביאור הנושא וכותב (בשינויים קלים): "המחלוקת בעניין שמו של משיח הוא פשוט, דאלו ואלו דברי אלוקים חיים, שהרי גם ביתרו מצינו שהיה לו שבעה שמות, וכמו שהוא במלאכים שנקראו על שם פעולתם. והכל לפי איך שתהיה זכות הדור, ובאיזה סיבה תהיה הגאולה. בדרך משל, אם לא יזכו כ"כ, רק תהא מתנת חינם בחמלת ה' עליהם - אז נקרא חנינה; ואם יהיה בזכות המתאבלים על ירושלים שהובטחו שיזכו לראות בנחמתה, כמו שאמרו חכמינו ז"ל: "כל המתאבל על ירושלים כו'" בזה יהיה נקרא מנחם, ואם תהיה הגאולה למען שמו יתברך - אז נקרא על שם הקב"ה שעושה צדקה עם ישראל, וזהו 'ה' צדקנו'. ו'ינון שמו' פירשו המפרשים לשון נין ונכד היינו כשיהיה בזכות אבות וברית אבות לא תמה לכן נקרא ינון, וכשיבוא גם משה רבנו אתו נקרא שילה כי שילה הוא גימטריא משה והוא יבוא עם משיח".
כ"ק הגאון המקובל רבי לוי יצחק שניאורסאהן נ"ע (אביו של הרבי מלך המשיח שליט"א), מבאר כי השמות מנחם, שילה, ינון וחנינה מרומזים בעצם השם 'משיח' ובלשונו: "כל הדעות אמת הם ואלו ואלו דברי אלוקים חיים וכל הראשי-שמות נרמזו בשם 'משיח' - ראשי תיבות מנחם שילה ינון חנינה".
המהר"ל מפראג בספרו "נצח ישראל" מבאר, כי שמות אלו באו להדגיש מעלות מסוימות שיהיו אצל מלך המשיח: שילו – על שם שכל אומות העולם יביאו שי-לו. חנינה על שם שהקב"ה יחונן ויתן לו כל מה שיבקש, ומנחם בן חזקיהו על שם שעתיד לנחם את ישראל ולחזק את ליבם.
יש לציין בענין זה את דברי הרבי שהשם "מנחם" וגם "צמח" שהוא בגימטריא מנחם, הם שמותיו של משיח צדקנו, ואילו "צדק" שעולה בגימטריא 'מענדל' גם הוא משמותיו של מלך המשיח "והיה צדק אזור מתניו" (ישעי' יא, ה).

הרב מנחם כהן

רב בית כנסת חב"ד בית מנחם, באר שבע וחבר מכון הלכה חב"ד // לדף הרב

בתמצות:
החיוב לעלות למקדש הוא תמידי, בגלל הקושי שבהגעה לבית המקדש המצווה לעלות שלוש פעמים בשנה, אך עצם המצווה לא השתנתה.
בהרחבה:
בשו"ת 'דבר יהושע' הקשה, שהרי "אין נביא רשאי לחדש דבר" על מצוות התורה, ואם כן כיצד יכול נביא (גם נביא כישעיה) לחדש שיעלו לרגל גם בשבת ובראש חודש, בשעה שבתורה נאמר מפורשות "שלוש פעמים בשנה"?
ומתרץ, שבכל זמן יש מצוה לבוא ולעלות לבית המקדש, רק שהתורה חייבה את כל עם ישראל לעלות לרגל שלוש פעמים בשנה בגלל הקושי שבהגעה תדירה יותר. אבל בגאולה השלימה, שאז תתבצע העלי' בקלות ובמהירות (על גבי עננים), לכן תתרחב המצוה גם לכל שבת וראש חודש.
כך גם משמע מדברי רש"י בפרשת כי תשא (לד, כד) שכיון ש"אתה רחוק מבית הבחירה ואינך יכול ליראות לפני תמיד, לכך אני קובע לך שלוש רגלים הללו".

הרב מנחם כהן

רב בית כנסת חב"ד בית מנחם, באר שבע וחבר מכון הלכה חב"ד // לדף הרב

בתמצות:
מובא בספרים, שלא נוריד קטעים אלו מהתפילה, אלא הנוסח ישתנה ללשון עבר, לדוגמא: "נודה לך ה' אלוקינו על שתקעת בשופר גדול לחרותנו, ונשאת נס לקבץ גלויותינו, וקבצתנו יחד מארבע כנפות הארץ לארצנו ברוך אתה ה' מקבץ נדחי עמו ישראל".
בהרחבה:
בספר "בית אלוקים" מובאים מספר דוגמאות לשינויים עתידיים. למשל: בברכת "אהבת עולם" שלפני קריאת שמע בשחרית, נאמר במקום "ושבור עול הגויים מעל צווארנו" - "ונודה לך על ששיברת עול הגויים מעל צווארנו". ובמקום "ותוליכנו מהרה קוממיות לארצנו", נאמר "ואתה מוליכנו קוממיות לארצנו".
כך גם בתפילות שמונה-עשרה נברך את ברכת "תקע בשופר גדול" כך: "נודה לך ה' אלוקינו על שתקעת בשופר גדול לחרותנו, ונשאת נס לקבץ גלויותינו, וקבצתנו יחד מארבע כנפות הארץ לארצנו ברוך אתה ה' מקבץ נדחי עמו ישראל". וכך ברכת "השיבה שופטינו" תתחיל כך: "נודה לך על שהשבת שופטינו כבראשונה ויועצנו כבתחילה, והסרת ממנו יגון והנחה, ומלכת עלינו אתה ה' לבדך וכו'".
כך גם בברכות נוספות: בברכת "ולמלשינים" - "נודה לך על שלא היתה תקווה לרשעים", בברכת "ולירושלים עירך" - "תשכון בתוך ירושלים עירך לעולם וכו', בניינה תהיה בנין עולם, ברוך אתה ה' בונה ירושלים". ובברכת "את צמח דוד" - "נודה לך על שהצמחת קרן דוד, וקרנו הרמות וכו'".

בתמצות:
אכן בבתי המקדשות שבנו בני-ישראל נאסר באופן מוחלט השימוש בברזל (באופן גלוי) מפני שגורם למיתה (ר"ל), אך הרבי מלך המשיח מבאר שבבית המקדש השלישי ישתמשו בברזל, כיון שתתבטל המיתה בעולם, וגם הברזל עצמו ישמש לטוב, לדברים המועילים לאנושות.
בהרחבה:
בבתי המקדש (וכן במשכנות) שנבנו עד היום, נאסר כל שימוש בברזל. חז"ל מבארים על הפסוק (תרומה כה, ג): "וזאת התרומה אשר תקחו מאתם זהב וכסף ונחושת", "ברזל אין כתיב כאן לא במשכן ולא במקדש, למה? שנמשלו בו אדום שהחריבו בית-המקדש".
הדבר מודגש במיוחד לגבי המזבח, עיקרו של בית-המקדש, שעליו נאמר בפירוש (יתרו כ, כב): "כי חרבך הנפת עליה ותחללה", ומפרש רש"י: "המזבח נברא להאריך ימיו של אדם והברזל נברא לקצר ימיו של אדם, אין זה בדין שיונף המקצר על המאריך" (ויש המפרשים שזו הסיבה שהתורה משתמשת דווקא במילים "כי חרבך" לרמוז שסיבת האיסור היא מכיון שענינו של הברזל הוא להחריב).
אמנם, בגאולה האמיתית והשלימה צפוי מהפך בעניין זה. אז יפסקו לגמרי כל פעולות ההרס וההשחתה אפילו בין הגוים, כפי שנאמר בפסוק (ישעיה ב, ד): "וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות", השימוש בברזל יהיה אך ורק לצרכי פרנסה מועילים. וממילא, בבית-המקדש השלישי לא תהיה כל סיבה לשלול את הברזל. אז יפסיק הברזל להיות מכשיר של חבלה והרס, כיון שלא ישתמשו בו לקצר ימיו של אדם חלילה, אלא להיפך.
הברזל, שיהיה בבית המקדש השלישי, מהווה גם סמל לנצחיותו של בית זה, מכיוון שהבית השלישי יעמוד לעד ולא ייחרב לעולם, לכן בבניינו יהיה גם ברזל שמבטא תקיפות וחוזק מיוחדים, יותר מאבנים.
לפי זה, מבאר הרבי מלך המשיח שליט"א את הנאמר בדברי הימים על כך שדוד הכין גם ברזל לבניין בית המקדש (דברי הימים א כט, ב-ז): "הכינותי לבית אלוקי, הזהב לזהב, והכסף לכסף, והנחושת לנחושת, הברזל לברזל... וברזל – מאה אלף ככרים".
[יש שתירצו שהברזל שימש לסיתות האבנים לבית המקדש, או באופן אחר - שהשתמשו בו לבית המקדש, אך לפי דברי הרבי מלך המשיח אין כל שאלה: אמנם לבניין הבית הראשון לא השתמשו בכל כמות הברזל שדוד הכין, אך ייעשה בו שימוש – בקרוב ממש, בבית המקדש השלישי, שבבניינו ישתמשו גם בברזל.
לכן מובן גם מדוע הברזל נזכר רק בהכנות שערך דוד לבניין המקדש, מכיוון שלברזל זה - שיהיה חלק מבית המקדש השלישי - יש שייכות דווקא לדוד המלך שקשור במיוחד למלך המשיח "דוד מלכא משיחא". לכן, הוא זה שהכין את הברזל לבניין בית המקדש השלישי על ידי מלך המשיח].

בתמצות:
אהרן הכהן – כשיקום בתחיית המתים.
בהרחבה:
התורה קוראת לכל מי שבא במגע עם מת או נמצא עמו תחת קורת גג אחת – 'טמא'. הדרך להיטהר מטומאה זו היא על ידי 'מי חטאת'. 'מי חטאת' הם מי מעיין חיים, בהם מהול אפר מפרה אדומה שנשחטה ונשרפה על ידי כהן. ממים אלו מזים על הטמא בימים השלישי והשביעי לתהליך הטהרה. השלמת התהליך נעשית על ידי טבילה במקווה.
את הפרה האדומה הראשונה הכין אלעזר בן אהרן הכהן (חוקת יט, ג ורש"י). התפקיד לא ניתן לאהרן עצמו משום שהטהרה שמביאה הפרה האדומה נועדה (גם) לכפר על הטומאה שנוצרה מחטא העגל, חטא שאהרן גרם לו בעקיפין, ולא התאים כי ה'קטגור' יהפוך ל'סניגור'.
במרוצת השנים הוכנו תשע פרות אדומות. את הפרה השנייה הכין עזרא הסופר, ושבע פרות נוספות נשחטו בתקופת הבית השני. הפרה העשירית תישחט עם בואו של מלך המשיח. אך לא ממש על ידו, משום שהוא אינו כהן (המשיח מגיע כידוע משבט יהודה). מי אפוא הכהן שישחט וישרוף את הפרה?
הרבי מלך המשיח שליט"א אומר כי סביר להניח שאז תינתן הזכות הזו לאהרן הכהן, שיקום בתחיית המתים. בעת ההיא, לאחר שיתגשם החזון "ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ" (זכרי' יג, ב) ולא יישאר בעולם שום רושם שלילי מחטא העגל, אין מה שימנע מאהרן לקבל את הזכות להכין את הפרה, בתור הכהן החשוב ביותר.
ראוי לציין כי יחזקאל הנביא מדבר על הגאולה במונחים של טהרה באמצעות 'מי חטאת': "וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טומאותיכם... מכל חטאותיכם אטהר אתכם" (יחזקאל לו, כה).

הרב מנחם כהן

רב בית כנסת חב"ד בית מנחם, באר שבע וחבר מכון הלכה חב"ד // לדף הרב

בתמצות:
במדרשים ובזוהר נאמר שהקב"ה יקים אותם כמו שהם היו ואח"כ הקב"ה ירפא אותם. מעניין לציין שבספר "אמונת התחייה" מביא שהנשמה כשנמצאת למעלה מזדככת ונעשית נקיה, וכשיקום הגוף הוא יהיה חדש ללא כל המחלות.
בהרחבה:
חז"ל אמרו: "כשם שהאדם הולך, כך הוא בא. הולך עיור ובא עיור, הולך חירש ובא חירש, הולך אילם ובא אילם. . אמר הקב"ה: אם כן, יעמדו כמו שהלכו, ואחר כך אני מרפא אותם". כך גם נאמר בזוהר: "בזמן שיקומו ישראל מעפרם, כמה חיגרים וכמה עיוורים יהיו בהם, ואז יאיר להם הקב"ה שמש מרפא שתרפא אותם".
כך גם בנוגע לגיל שבו יקומו המתים, מובא בחז"ל שהם יקומו בדיוק באותה צורה ובאותו גיל שבו הם נפטרו על מנת שיוכלו לזהות את המתים שקמו לתחייה ולא יחשבו שקמו אנשים אחרים. כך מביא בספר 'אמונת התחייה' אך הוא מוסיף: "ודע, כי אף שיקומו כולם בתמונתם כמו שהיו בעולם הזה, עם כל זה תואר צורת גופם לא כמו שהיו בעת פטירתם מדוכא מחלאים רעים וחושך מראיהם, אלא הקב"ה יחדש וילבין גופם כאבן ספיר. כי הנשמה ניזדככה למעלה גדולה בעדן גן אלוקים, לזאת בעת ירידתה אל הגוף היסודי צריך להיות הגוף נקי".