לכל ההלכה יומית
נפסק להלכה ש"חתול רע שמזיק . . כל המוצאו הורגו וזוכה בעורו", כלומר, שדבר שאסור להחזיקו מפני שהוא מזיק אין בו מצוות השבת אבידה. ומכך למדו חלק מן הפוסקים לדמות דברים האסורים לדברים המזיקים שאין חיוב להשיבם לבעליהם. וכפי שנפסק להלכה לגבי המוצא שטר-חוב שיש בו ריבית האסורה שלא יחזירו למלווה אלא עליו לקורעו. ומצד שני אפשר לחלוק על ההשוואה בין דברים האסורים לדברים המזיקים כיוון שאת דבר האיסור ניתן למכור לנכרי, ולכן למעשה הציעו הפוסקים שכאשר רואה חפץ שידוע בוודאות שישתמש בו היהודי לאיסור לא יגע בו.
ב"ק פ, ב; טוש"ע יו"ד סי' קסא סי"א; חו"מ סרס"ו ס"ד; וראה פתחי חושן אבדה סוף פ"א.
ראו גם מאותו שבוע
-
מתי אין ליטול את האבדה על מנת להשיבה?
יום א'
-
חפץ שנמצא במקום שאינו משתמר האם חייבים להכריז עליו?
יום ב'
-
המוצא אבידה ויודע שיפסיד שעות עבודה להשיבה האם יכול להתעלם ממנה?
יום ג'
-
עד כמה צריך לפעול להצלת הזולת כאשר פעולה זו כרוכה בסיכון?
יום ד'
-
מי שהוחלפה המטריה שלו באחרת – מותר לו להשתמש בה תמורת זו שנלקחה ממנו?
יום ה'