מדוע אסרו לטעום קודם הבדלה?

לכתחילה יש להבדיל במוצאי שבת דוקא (אפילו אם אינו רוצה לאכול במוצאי שבת מסיבה כל שהיא). ואם שכח או הזיד ולא הבדיל במוצאי שבת, יבדיל למחרת ביום ראשון. ואם לא הבדיל גם ביום ראשון יבדיל ביום שני, וכן עד סוף יום שלישי.

המתענה במוצאי שבת, יבדיל אחר סיום תעניתו. וכן כאשר חל תשעה באב ביום ראשון, מבדילים בליל שני. מי שלא הבדיל – בין אם שכח או הזיד ובין אם היה שרוי בתענית – אסור לו לטעום מאומה (מן הדין – חוץ ממים; ולמנהגנו אפילו מים לא שותים עד ההבדלה) וגם בימים הבאים עד שיבדיל, כמו שאסור במוצאי שבת.

מי ששכח להבדיל במוצאי שבת ומבדיל ביום ראשון או בימים הבאים – (יאמר הפסוקים 'הנה א-ל' וגו' ו) לא יברך אלא ברכת "בורא פרי הגפן" וברכת "המבדיל", אבל לא יברך על הבשמים ולא על הנר. ויכול להבדיל עד סוף יום שלישי, ואם לא הבדיל עד סוף יום שלישי אינו יכול להבדיל עוד, לפי שימים אלו (החל מליל רביעי) אין להם שייכות לשבת שעברה אלא שייכים הם כבר לשבת הבאה.

אם שכח או הזיד ולא הבדיל במוצאי יום טוב (שחל בחול), אין אפשרות להשלים במשך שלושה ימים, אלא רק יום אחד למחרת יום טוב. ואם הוא יום התענית (היינו ששכח להבדיל במוצאי ראש השנה, ונזכר למחרת – צום גדליה) יבדיל ויתן לקטן שהגיע לחינוך לשתות מן היין, ולא ימתין עד צאת הצום – כיוון שהבדלת יום טוב ניתנת לתשלומין רק ביום שאחר החג.

לבד מן ההבדלה על הכוס תקנו להבדיל בתפלה באמירת "אתה חוננתנו", ומי שלא הבדיל בתפילה עליו ליזהר שלא לעשות שום מלאכה קודם שיבדיל על הכוס, או שיאמר לאחר התפילה "ברוך המבדיל בין קודש לחול" בלא שם-ומלכות, ואז יוכל לעשות מלאכה. ומי ששכח או נאנס, ולא התפלל כלל ערבית במוצאי-שבת, ומתפלל פעמיים את תפלת שמונה עשרה בשחרית, עליו להזכיר הבדלה בתפילה שניה שהיא לתשלומין, אף-על-פי שכבר הבדיל על הכוס בלילה, לפי שההבדלה שבתפילה היא עיקר התקנה.