מהו המקור למנהגי האבלות בימי בין המצרים?

שלושת השבועות שבין ליל י"ז בתמוז יום בו הובקעה ירושלים, ועד תשעה-באב בו חרב בית-המקדש, מכונים בשם "ימי בין-המצרים", על פי הנאמר בפסוק: "כל רודפיה השיגוה בין-המצרים". בשל אופיים של ימים אלו, תקנו חז"ל לקרוא בשלוש השבתות שבין-המצרים הפטרות העוסקות בפורענויות. וכן אמרו חכמים שהימים שמשבעה-עשר בתמוז עד תשעה-באב הם "יומן דעקא". כלומר, ימים של צרות. ולכן אף נהוג לנקוט במשנה זהירות בימים אלו שמועדים לפורענות. מסיבה זו נמנעים מלעשות דברים הכרוכים בסיכון, כגון טיפולים רפואיים מתוכננים, וכן נמנעים מנסיעות וטיולים בימים אלו; והורה הרבי שמי שצריך לנסוע בימים אלו, כדאי ונכון שההכנות לנסיעה יתחילו לפני-כן, כדי שיודגש שהנסיעה החלה לפני שבעה-עשר בתמוז.

כחלק מדיני האבלות על החורבן תקנו חכמים שלא להסתפר ב"שבוע שחל בו תשעה-באב", אלא שלמעשה נוהגים אנו כדעת הפוסקים האוסרים להסתפר בכל שלושת השבועות, כמו כן נוהגים שלא לערוך ריקודים ומחולות מי"ז-בתמוז ועד תשעה-באב. וכן נוהגים שלא לישא אשה בימים אלו, מפני שראוי שהנישואין יערכו בסימן-טוב, ובימים אלו אין סימן-טוב, ועוד משום שלא יהיה נראה שאינו מתאבל על ירושלים; אולם מותר לעשות שידוכים בימים אלו, "שמא יקדימנו אחר".

חסידים הראשונים נהגו שלא לאכול פרי חדש ולא לרכוש בגד חדש בשלושת השבועות, בכדי שלא לברך עליהם "שהחיינו", שאין זה מן הראוי לברך "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה" בזמן של פורענות. וכך למעשה פשט המנהג שלא לברך "שהחיינו" בימי בין-המצרים. ולגבי ברכת "שהחיינו" בשבתות של בין-המצרים אף שהיו שהקלו בכך, עפ"י האריז"ל אין לברך אף בשבת משום ששבועות אלו הם ימי פורענות, וכך מנהגנו למעשה שאין מברכים בשבת, בשונה מימי ספירת-העומר בהם מברכים "שהחיינו" בשבת; אולם מותר לברך שהחיינו בפדיון-הבן ולא יחמיץ הברכה.

על רחיצה בתשעה-באב נאמר בגמרא ש"אסור לו לאדם שיושיט אצבעו במים", שאיסור הרחיצה הוא מדיני האבלות. נוסף על-כך, אסרו חכמים בימי התעניות רחיצה של תענוג. על משקל זה מובא בראשונים שלא לרחוץ בשבוע שחל בו תשעה-באב ויש שכתבו שכבר מר"ח מנחם-אב חל האיסור, וכך נוהגים למעשה, אולם בימים שבין י"ז בתמוז לר"ח אב עדיין מותרת הרחיצה. ולגבי רחיצה בים ובבריכה לאחר י"ז-בתמוז אין איסור לרחוץ בים ובבריכה קודם ר"ח מנחם-אב, אלא שיש לרחוץ בזהירות ובבטיחות המרבית, בפרט בימים אלו שהנם ימי פורענות.

הרוכש או השוכר בית חדש רצוי שלא יעבור לדירתו בימי בין-המצרים עד חמשה-עשר באב, ומה טוב שידחה את העברת הדירה לחודש אלול שהוא חודש-הרחמים, אולם באם לא מתאפשר הדבר ימתין לפחות עד לאחר תשעה-באב, אם בכל זאת מוכרחים לעבור לדירה בימי בין-המצרים, אפשר להכניס לשם כמה חפצים לפני י"ז-בתמוז, כדי שייחשב שכבר נכנסו אז לבית; ככלל רצוי אף בשאר ימות-השנה להכניס לדירה תחלה סידור, חת"ת, לחם ומלח.