לכל ההלכה יומית
נאמר: "מקץ שבע שנים תעשה שמיטה. וזה דבר השמיטה שמוט כל בעל משֵׁה ידו אשר ישֶׁה ברעהו, לא יגושׂ את רעהו ואת אחיו כי קרא שמיטה לה'". במצוה זו נאסרנו לגבות את החובות של יהודים שהגיע זמנם להיפרע ולא נפרעו לפני שנת השמיטה. בשלהי ימי בית המקדש השני, בו רבו העניים שבקשו הלוואות והתקשו לפרען, נמנעו העשירים מלתת לעניים הלוואות לפני השמיטה, מחשש שלא יחזירו אותן בזמן ויישמטו, ועברו על מה שכתוב בתורה: "השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל . . ורעה עינך באחיך האביון ולא תתן לו". עמד הלל ותקן את הפרוזבול שכל יהודי שנתן הלוואה ליהודי אחר, ימסור את חובותיו לבית דין ובכך אין השמיטה משמטת כספים אלו.
דברים טו, א-ב. שם ט. גיטין לו, ב. שו"ע אדה"ז חו"מ הל' הלואה סל"ד.
ראו גם מאותו שבוע
-
למי מועיל לעשות פרוזבול?
יום ב'
-
מהו זמן עשיית הפרוזבול?
יום ג'
-
מהו אופן עשיית הפרוזבול?
יום ד'
-
מי ששכח ולא עשה פרוזבול, כצד ינהג?
יום ה'
-
מהן הוראות הרבי בקשר עם עשיית הפרוזבול?
יום ו'