מי ששמע מחבירו את הספירה השייכת לאותו היום – האם יצא?

נוהגים להיות נעורים בליל שביעי של פסח, ועוסקים בלימוד כל הלילה. בלילה זה נהוג ללמוד את המאמר ד"ה 'והניף' וכן את המאמר ד"ה 'הים ראה וינוס' (בלקוטי תורה), משהגיע זמן עלות השחר אין צורך לומר ברכות התורה ע"מ להמשיך ללמוד, אלא בסיום הלימוד יאמר הברכות. לאחר שעלה השחר, ואחר עשיית צרכיו יטול ידיו שלוש פעמים על כל יד (כבכל יום), ואז יברך את כל הברכות על הסדר. מנהגנו שישנים קודם תפלת שחרית. אם הולך לישון אחר עלות השחר וחושש שלא יקום עד לסוף זמן קריאת שמע, יקרא ק"ש מעלות השחר (לאחר אמירת ברכות השחר כנ"ל). ויתנה שאם לא יקום יצא בזה יד"ח, ואם יקום יהיה כקורא בתורה, ואם ייעור משנתו לפני סוף זמן ק"ש יקרא שוב, שכן לכתחילה תחילת זמן קריאת שמע הוא רק "משיכיר" (וכמצויין בלוחות זמן טלית ותפילין).

הבעל שם טוב היה אוכל ג' סעודות באחרון של פסח. סעודת אחרון של פסח השלישית היתה נקראת – אצל הבעל שם טוב – "סעודת משיח". סעודת משיח היא באחש"פ, כי באחש"פ מאיר גילוי הארת המשיח. ובארץ ישראל אוכלים סעודת משיח בשביעי של פסח. נהוג שנוטלים ידיים לפני השקיעה, אוכלים מצה ושותים ד׳ כוסות, ומנגנים ניגוני רבותינו נשיאינו. ומעורר הרבי ש"בוודאי שכל אחד ישלים ד' הכוסות וגם אלה שספק אצלם אם שתו כל ד' הכוסות בכוונה זו (שזה שייך לגאולה העתידה) בוודאי ישלימו, דשתיית ד' הכוסות צריכה להיות באופן ודאי וברור . . שעי"ז מקרבים הגאולה העתידה".

לפני שיברך על הספירה, לכתחילה עליו לדעת איזה יום הוא מהספירה, בכדי שיידע על מה הוא מברך. מי שטעה בשעת הברכה, כגון שבירך על דעת לספור ארבעה ימים, ולאחר שבירך נזכר שצריך לספור חמשה, סופר חמשה ואינו צריך לברך שנית. וכן אם טעה בספירה, כגון שהיה צריך לומר "ששה ימים" ואמר "חמשה ימים", אם נזכר מיד, סופר כראוי (ואם עבר יותר מכדי דיבור יאמר שוב לפני הספירה "היום") ואין צריך לברך שנית, אבל אם הפסיק בדברים אחרים צריך לברך שנית.

השוכח לספור באחד מלילות ספירת העומר – אם נזכר במשך היום שלא ספר בלילה – יספור ללא ברכה, ובלילות הבאים ימשיך לספור בברכה. אם נזכר בבין השמשות שלא ספר יספור מיד ללא ברכה, ומהלילה הבא יקפיד לשמוע הברכה מאחר. ואם לא נזכר ביום ימשיך לספור מהלילה הבא והלאה ללא ברכה. אך המסופק אם ספר בלילה הקודם, ממשיך לספור בברכה.