מתי נותנים "זכר למחצית השקל"?

ביום י"ג באדר מתענים, יום צום זה נקרא בשם "תענית אסתר", הטעם ע"כ שנקראת התענית בשם "תענית אסתר", הוא משום שביום מלחמה אלו שלא נלחמים צריכים לצום, ומכיון שבי"ג באדר היו כל היהודים צריכים "לעמוד על נפשם", ומובן שלא יכלו להתענות, משא"כ אסתר שהיא היחידה שהיה ביכולתה לצום, ולכן נקבעה התענית שביום זה על שמה. מעלתה של תענית אסתר היא בכך שלא נקבעה על מאורע מצער, ולכן אף בזמן הגאולה – כאשר כל הצומות יתבטלו – יום זה ישאר, מכיוון שזהו יום נעלה של עת רצון, וממילא מסתבר שלא יתבטל, כך שתענית אסתר פועלת התגלות רצון העליון בדרגה כזו גבוהה עד שאין בה חילוק בין גלות לגאולה.

תענית אסתר נחשבת כתענית חובה, אך במקום הצורך יש מקום להקל בו יותר משאר הצומות. ומי שאינו חש בטוב ישאל רב מורה הוראה. חתן וכלה בתוך שבעת ימי המשתה – ישאלו רב מורה הוראה האם לצום. בעלי ברית פטורים מלהתענות תענית אסתר, אך שאר הנוכחים אינם נפטרים מלהתענות.

אמרו חכמים: "באחד באדר משמיעין על השקלים". שבזמן הבית הביאו קרבנות ציבור לכפרה מכספי הציבור, ובחודש ניסן הביאו את הקורבנות לשנה הבאה מהתרומה החדשה שאספו בחודש אדר. חז"ל קבעו כי יש לתת תרומה זו בחודש אדר בכדי להקדים שקלי ישראל לשקלי המן שתכנן לתת לאחשוורוש על זממו. חז"ל תקנו גם לקרוא בתורה פרשת שקלים זכר למצוה זו. ניתן לתת את מחצית השקל עבור כל ענייני צדקה, כגון לתמיכה בעניים או לומדי תורה, ויש שנותנים לבית הכנסת או בית המדרש, כדוגמת "מחצית השקל" שהיתה עבור בית המקדש.

מעיקר הדין נכללים בכך רק הזכרים, מגיל עשרים או מגיל שלוש-עשרה, אך נהגו לתת עבור כל בני הבית. וכן נהגו רבותינו נשיאינו לתת מחצית השקל גם עבור הרבנית ובנים ובנות קטנים. יש הנוהגים לתת גם בעד עוברים שבמעי אמן. טוב שיחנכו גם את הילדים לתת מחצית השקל מכספם שלהם. אב שנתן מחצית השקל פעם אחת עבור בנו הקטן, צריך לתת עבורו גם בכל השנים הבאות, עד שייתן בעצמו כשיגדל.

יש לתת שלושה מטבעות של חצי מהמטבע הקבוע באותו מקום, כנגד שלוש הפעמים שכתוב "תרומה" בפרשת שקלים; ומבאר הרבי שזהו אף כנגד שלשה ימי התענית שצמו בימי אסתר, ולפיכך, נהוג שנותנים "זכר למחצית השקל" ביום תענית אסתר לפני תפלת מנחה. ויש המהדרים לתת שווי מחצית השקל של תורה (דהיינו 9.6 גרם כסף טהור), למעשה אין מנהגנו כן. אין לתת מחצית השקל מכספי מעשר, אך עבור האשה והילדות אפשר כיון שאינו מחויב לתת עבורם.