לכל השו"ת
אם האב הוא בכור, ויש לו בן בכור, במקרה זה, צריכה האם להתענות, כדי לפטור אותה מהתענית, יכולה לשמוע עבור בנה את ה'סיום' הנערך בבית הכנסת – באמצעות הטלפון. בנוסף לכך, יביא לה בעלה משהו מן המאכלים שחולקו בעת 'סעודת המצווה' בבית הכנסת. בכך תצא ידי חובתה. ובמקום צער, וכל שכן במעוברת ומניקה - לא תתענה.
מקור:
הרב מנחם מענדל ויינר
פעולות שאלה ותשובה
אפשר. כיון שלעניין איסור דאורייתא בל יראה ובל ימצא אנו מצריכים ערב קבלן, אמנם לגבי הקנס שחכמים קנסו שלא לאכול חמץ שעבר עליו הפסח מסתפקים במכירה רגילה.
לעמוד השאלה
הרב חיים קיז'נר
לא, אין להאכיל בעל חי ואפילו אינו בבעלותו חמץ שעבר עליו הפסח, מאחר שאסור בהנאה.
לעמוד השאלה
הרב מנחם מענדל ויינר
גם הקטנים צריכים להיזהר ממצה שרויה, אך בעת הצורך לקטנים אפשר להקל, וכדאי לתת להם בכלים חד פעמיים כדי למנוע 'שרויה' בכלים הרגילים.
לעמוד השאלהביעור החמץ (שריפת החמץ) בשנה זו הוא ביום שישי י"ג בניסן כמו בערב-פסח בכל שנה שורפים את החמץ עד "סוף זמן ביעור חמץ" (ראה לוח הזמנים המצורף בזה), לאחר שריפת החמץ אין אומרים 'כל חמירא' (אלא למחרת בשבת, כדלהלן), אלא רק את ה'יהי רצון' המופיע בסידור. יש לנער את החמץ העלול להימצא בכיסי ובקפלי הבגדים, בתוך המכונית ובפחי האשפה, ולסגור היטב את החמץ המיועד לסעודות שבת. בבוקר שבת קודש י"ד בניסן משכימים להתפלל שחרית ואין מאריכים בה (בכדי שיוכלו לסיים את אכילת החמץ בסעודת הבוקר בזמן). ניתן לגשת אל המקומות המכורים לנכרי, עד "סוף זמן ביעור חמץ", תוך הקפדה וזהירות שלא להסתובב עם החמץ בחדרים הנקיים מחמץ. מותר לאכול חמץ עד סוף שעה רביעית (בלוחות השנה מצוינת שעה זו כסוף זמן אכילת חמץ), ויש לנקות ולטאטא הכול, להשליך את הפירורים לאסלה או להוציאם מחוץ לרשותנו. אם נותר חמץ, וכן אם נותרו שיירי חמץ דבוקים בכלים או בפח-האשפה, יש לשפוך עליהם חומר פוגם כגון אקונומיקה לפני "סוף זמן ביעור חמץ". מעט פרורים שנשארים ברצפה, בטלים מאליהן. לאחר ניקוי וכילוי החמץ מבטלים את החמץ – עיקר הביטול הוא בלב, ובנוסף אומרים זאת בפה, בנוסח "כל חמירא" (השני). יש לשטוף היטב את הפה ולנקות את השיניים מכל חשש חמץ בעדינות שלא יצא דם, וכן לא ישתמש במברשת ומשחה. משעה זו אסור לטלטל חמץ והרי הוא מוקצה, ואם ראה חמץ יכפה עליו כלי עד אחרי יו"ט ואז יבערו.
לעמוד השאלה
מכון הלכה חב"ד
