שאלות ותשובות

יש בזה גרסאות שונות, ולכן לא הקפידו.

על פי נגלה שמאל ואחר כך ימין.

הדבר אסור. בדבר זה כלולים שני איסורים: 1. איסור מסחר במאכלות אסורות, ואיסור זה חל על כל דבר שמיועד לאכילה והתורה אסרה את אכילתו . 2. בנוסף, יש איסור מיוחד על גידול חזירים בכל מקום, וזה חל גם אם מגדלים אותם שלא לצורכי אכילה.

לא.

הרבי מביא שחובה להצביע בבחירות למפלגה החרדית ביותר - דהיינו מפלגה שתשמור על שלושת השלמויות, שלימות התורה שלימות העם ושלימות הארץ. ומי שלא מצביע מגביר את כח אלו המנגדים לה' ולתורתו.

הרבי הריי"צ הורה לעשות דווקא שם חברת תהילים עולמית.

רק אם הקוסם מסביר לנוכחים שהכל זריזות ידיים ואין זה קסם או כישוף אמיתי אפשר.

נאמר: “החודש הזה לכם ראש חדשים, ראשון הוא לכם לחודשי השנה”. ומבאר הרמב"ן בדרשותיו, שכיוון שהתורה צוותה לקרוא לניסן החודש הראשון ולאייר שני, ציווי זה חל גם כיום, אלא שבנוסף משתמשים אף בשמות החודשים עמם עלו ישראל מבבל, על שם הגאולה מבבל "לזכור ששם עמדנו ומשם הוציאנו ה’“. אלא שכתבו הפוסקים שדבריו של הרמב"ן לא הובאו כהלכה למעשה אלא בדרשותיו, והראיה שחז"ל לא תקנו בשטרות למנות לפי חודשי התורה. מה גם ששמות החודשים עמם עלו בני ישראל מבבל נקבעו ע"י כנסת הגדולה ברוח הקודש ועל כן אין לזלזל בהן, ואף בברכת החודש מברכים את החודש בשמות החודשים שעלו מבבל.

מן הדין אין איסור, ישנם הנזהרים בכך, אך הרבה מקילים בזה.

מנהג הרבי במכתבים לכתוב ב"ה וכן אנו נוהגים.

מותר גם למבוגר, אין בזה חשש כלל.

כיון שחז"ל אמרו שמיום שחרב בית המקדש שלחנו של אדם מכפר לו, ומחמת כן נפסקו כו"כ הלכות הנוגעות לכבוד השלחן כגון שלא להרוג כינה על השלחן (ע"פ רבינו יונה), וכן זהו הטעם למה שמקפידים שיהיה מלח על השלחן (או"ח קסז) ועוד הלכות. וזהו הטעם למנהג ישראל תורה שמקפידים לא לשבת על שלחנות כפי שכתב בספר שלחן הטהור.

המגן אברהם מביא את ההלכה שאין למנות את ישראל אף אם על ידי המנין רוצה לדעת מי יצא בגורל ואפילו לדבר מצווה, וכתבו הפוסקים (חסד לאלפים ויפה ללב ועוד) שאין חילוק אם מונה את האנשים במספרים או באותיות או בלשון לע”ז, ובחתם סופר חידש שאפילו לכתוב את מספר האנשים על גבי הכתב לפי מספר גם אסור, אלא אם כן רושם שמשפחה פלונית מקבלת סכום מסוים כי מונה כך וכך נפשות וכדומה, ויש אוסרים למנות את ישראל אף במחשבה. אך ניתן למנות באמירת לא אחד לא שנים וכן הלאה, ונהוג למנות על ידי אמירת פסוק ‘הושיעה את עמך’ שמניינו הוא עשר מילים, כיון שאין זה משמעות של מספר, וכפי שכתב הקיצור שולחן ערוך.

בשמחת תורה תשכ"ד הרבי מלך המשיח סיפר את סיפור פגישתו של אדמו"ר הזקן עם הגאון ר' יוסף כלבו (חבר ותלמיד מובהק של הגר"א), והדו-שיח התורני שהתקיים אז. היה זה בחורף תקכ"ט, והרבי הזכיר "כיון שבחוץ שרר כפור, ניגש [אדמו"ר הזקן] סמוך לתנור כדי להתחמם, בהחזיקו את ידו לצדדין, שכן, על-פי קבלה, אין להחזיק את הידיים מלאחוריו".

יצוין כי ישנה עדיפות להשתמש בתאריכים עבריים בלבד. אלא שכתבו הפוסקים, שכיוון שבשימוש בתאריכים לועזיים, לא עוברים משום האיסורים: “ושם אלקים אחרים לא תזכירו”, וכן- "ובחוקותיהם לא תלכו"; לכן הותר הדבר בעת הצורך ויציין "למניינם". כשיש צורך להשתמש בתאריכים לועזיים, נחלקו הפוסקים כיצד יעשה: יש סוברים שעדיף לכתוב את המספר, ולא להזכיר את שמות החודשים הלועזיים שמקורם בעבודת אלילים. לעומתם יש שהעדיפו להשתמש בשמות החודשים הלועזיים, ולא לכתוב את מספרם, שכן מבחינת התורה מניין החודשים הוא לחודש יציאת-מצריים, ניסן.

אין לזה שום מקור, יכול להיות שזה לא כל כך נח לשבת בפינה.

לא.

באופן כללי, קיים באופנה "ובחוקותיהם" אבל זה מאוד תלוי בסוג הבגד. וזה ייתכן גם באופנה ישראלית. כל עוד הבגדים הם צנועים על פי כללי ההלכה - אין איסור של "ובחוקותיהם". כאשר חורגים מכללי ההלכה ייתכן בבגדים מסויימים גם איסור של "ובחוקותיהם". טוב להתייעץ עם רבנית או משפיעה אם יש שאלה על בגד מסויים.

אף שאין איסור בכך מן הדין, יש שכתבו להימנע מזה משום מראית עין שזה דומה לקעקוע.

מותר להשתמש במור כדי להפיץ ריח בבית. (האיסור הוא להכין תערובת של סמים כבקטורת, אבל ניתן להשתמש בכל אחד מהסממנים בנפרד).

אמרו חכמים: "החובל בעצמו, אע"פ שאינו רשאי, פטור". וביארו בגמרא שהדבר שנוי במחלוקת-תנאים, ולהלכה הכריעו רוב הראשונים שהדבר אסור, ולכמה ראשונים איסור חבלה בעצמו הוא מן התורה. ויש שהוכיחו שמותר לאדם לחבול בעצמו כפי שמסופר בגמרא שכשרב חסדא הלך בין הקוצים הרים את בגדיו שלא יקרעו, אף-על-פי שבכך היה נשרט גופו, ונימק זאת בעובדה שגופו יכול להתרפאות, אך בגדיו לא יחזרו לעצמם ויבוא לידי איסור "בל תשחית". אולם יש שהבהירו את דבריו שרק חבלה שיש בה צורך מותרת כפי שלימד רב חסדא, אך חבלה סתם ודאי אסורה, משום שאסור לאדם לחבול בעצמו. דנו הפוסקים בהגדרת חבלה שהיא לצורך המותרת. חבלה לצורך רפואי הכרחי כגון בניתוח ודאי מותרת, כדברי חז"ל על הפסוק "ורפא ירפא" שנתנה רשות לרופא לרפאות. אלא שהפוסקים האחרונים דנו בשאלה האם ניתוחים קוסמטיים להסרת מומים נכללים בהיתר זה. יש שכתבו שחבלה האסורה היא רק כשהיא דרך בזיון, אך לצורך נוי מותר כשאין סכנת-נפשות בדבר. אלא שבניתוח ללא צורך אמיתי כגון גברים שרוצים לשפר את המראה, יש לזכור שקיים איסור לחבול בעצמו ללא צורך, ובפרט שיתכנו שאלות של איסור "לא-ילבש" האוסר על גבר להידמות לאשה, ולכן יש להיוועץ ברב לפני כל טיפול לגופו.

יש בזה בעיה גדולה ולכן יש להימנע אף במקום הפסד, באם יש סיבות מיוחדות תפנה לרבני מקומך שיכריעו.

בנוגע לבריאות השיניים ישנם מספר עניינים מרבותינו נשיאנו ומהם: א. "ע"י אכילת המצה יתרפא ויהיו לו שיניים בריאות...". ב. בשעת קידוש לבנה, כשאדמו"ר מהורש"ב נ"ע היה אומר 'כך לא יוכלו כל אויבי לנגוע בי לרעה' שם את ידו הקדושה על השיניים ואמר: 'ולא יהיה לי כאב שיניים לעולם', ושם אז את ידו על השיניים. ג. בדיקת הציצית (ולספור אחד, שניים, שלוש וכו') היא סגולה לשיניים. ד. לכוון בשעת ברכת הציצית בראשי התיבות "להתעטף בציצית" שהם ל"ב חוטי הציצית והם סוד ל"ב נתיבות חכמה.

הרמ"א כותב כי יש חרם קדמונים שאין לצרף אדם שהיכה את חברו למניין עשרה, אך כאשר המכה מתחרט ומבקש שיתירו לו (ובמידת הצורך מוכן לקבל מה שיפסקו לו בית דין) מספיק שלושה אנשים רגילים כמו בהתרת נדרים.

אם אפשר בקלות שיהיו בין צפון לדרום עדיף, אם לא זה בסדר גם בין מזרח למערב.

במקום שזקוקים לכך, בוודאי. לזכות יהודים בתפילה כראוי.

כשמתירים, מתירים את של רגל ימין קודם.

ראינו אצל כ"ק אד"ש שהגארטל מגיע עד לסוף הסירטוק.

יש התר להוריד קעקוע, אף שבכך חובל בגופו.

ראוי לצאת באור יום כמובא בגמרא בתחילת מסכת פסחים, אך אם צריך לצאת דווקא בערב ואין זה מקום סכנה, אפשר לצאת, ויאמרו תפילת הדרך אם צריך.

בשאלה זו של עריכת רשימה ממוספרת, אם יש בה משום האיסור למנות את עם ישראל, דן באריכות גדולה הר"א וולדיבררג בספרו ציץ אליעזר, ומביא שם שאם עורכים טבלה ממוספרת ואחר כך ממלאים בה את השמות, אין איסור. כי האיסור הוא כשסופרים את הגופים של הנספרים כשהם עומדים מול הסופר אותם. ומביא עוד היתרים כאשר זה לצורך מצווה וכדומה שמותר לספור ע"י דבר אחר.

לשיטת הרמב"ן וסיעתו שמצות ישוב הארץ נוהגת בזמן הזה, כלול בה גם לנטוע ולזרוע בא"י, ולכן ר' ינאי נטע 400 כרמים בארץ ישראל.

לא נהוג.

הרמ"א מביא מחלוקת האם מותר לעשות כך ומסיים 'ההולך בתום ובוטח בה' חסד יסובבנו'.

על פי הקבלה יש להיזהר מללבוש שני לבושים יחד.

אמרו חז"ל 'ששלחנו של אדם מכפר עליו' (ברכות נה:), ומכאן למדנו הפוסקים כי יש לנהוג בשלחן כבוד כבמזבח ולכן אין לשבת עליו.

אפשר.

הגר״ח נאה כותב בספרו שיעורי תורה שאצבע הוי 2 סנטימטר.

פרשת וזאת הברכה.

יסיח דעתו, זה לאו דווקא סימן שלילי.

היד עצמה, כיוון שהיא מגופו אינה נחשבת כיסוי. אבל השרוול נחשב כיסוי.

אפשר.

בעיקרון המצווה קיימת גם כיום, אלא שכיום בדרך כלל העניים לא מצויים בשדה לקחת את השכחה, ולכן אין עניין להשאיר שם.

הגר״ח נאה כותב בספרו שיעורי תורה שאגודל הוי 2 סנטימטר ואצבע 15 מ"מ.

הדין של הקדמת שמאל שייך גם בסקוטש ורוכסן כי גם זה בכלל קשירה.

אין בעיה.

אפשר לזרוק את השן.

הכוונה לפסיעה בין רגל לרגל בצורה גדולה (מושך את הרגל קדימה מכדי הילוך רגיל)

לא, אבל יש איזה תועלת שיזכרו את היארצייט.

מותר.