בעל חי ששתה מן המים – האם ניתן ליטול ידיים משאריות המים?

המים שנוטלים בהם את הידיים צריכים להיות נקיים. ואם השתנה מראה המים מחמת דבר שנפל ונשפך לתוכן, אפילו יין וכדומה, פסולים לנטילת ידים כיון שנשתנו לרעה. אבל מותר בשעת הדחק ליטול ידים במי פירות אם רובם מים, ואף שהשתנה מראה המים כיוון שהשתנו המים לטובה . ומים שהשתנו מראיהם ונעשו עכורים מפני עפר או טיט – אם נעכרו עד שאינם ראויים לשתיית כלב פסולים, אך אם עדיין לא נפסלו לשתיית כלב כשרים.

מי הים פסולים לנטילת ידים מפני שהם מלוחים עד שאינם ראויים לשתיית הכלב. אלא שהאיסור ליטול במי הים הוא לאחר שנלקחו מן הים אל תוך כלי, אבל מותר להטביל את הידיים בים, וכן מותר להטבילם בכל מים הכשרים לטבילה כגון במעין או מי גשמים שיש בהם ארבעים סאה המכונסים במקום אחד, אפילו אם נעכרו עד שאינם ראוים לשתיית כלב.

מים הפסולים למקווה – כגון מי גשמים הזוחלים – הרי הם פסולים גם לטבילת ידים, ולכן לא יטבול בהם את ידיו אלא ישאב מהם אלי כלי ויטול ידיו. ובשעת הדחק, מי שנצב על יד שלולית מי גשמים שאינה זוחלת (או מי הפשרת שלגים), אפילו שאין בה ארבעים סאה – אם אין לו כלי לשאוב בו מים לנטילה, יטבול את ידיו במים אלו. אך שלולית של מים שאובים או שלג שאינו מופשר – אפילו אם יש בהם ארבעים סאה לא ניתן להטביל בהם את ידיו במקום נטילה.

הטובל ידיו לסעודה, נחלקו הדעות מה יברך על טבילתן – "על טבילת/ שטיפת ידים" או שיברך "על נטילת ידים". ולכתחלה טוב לברך על שטיפת ידים ויוצא בזה לדברי הכל, אולם אם בירך "על טבילת ידים" או "על נטילת ידים" – אין צריך לחזור ולברך. אודות אופן הטבילה, נפסק להלכה שתחלה עליו לעיין בידיו שאין בהן שום דבר החוצץ, ואח"כ יטבילם, ודי בכך שיטביל את ידיו פעם אחת.

מים שנעשה בהם מלאכה נפסלו המים לנטילת ידיים, ולכן אם שכשך כלי הצריך הדחה במים או שרה בהם ירקות או כלים במתכוון לשם מטרה מסוימת, או אפילו אם השתמש במים בכדי למדוד בהם כלי – פסל את המים לנטילה. וכן מי שצריך לשטוף ידיו והכניסם למים לשם ניקיון ידיו – אפילו אם הכניס רק את אצבעו הקטנה לנקותה בתוך המים נפסלו לנטילת ידים, אולם אם הוציא מעט מים בחופניו מהכלי ומשתמש בהם מחוץ לכלי, הרי המים שנשארו בכלי כשרים.