לכל ההלכה יומית
בשנת העיבור בה שני חדשי אדר, הכותב או אומר "אדר" עליו לפרש לאיזה אדר מתכוון, וכן כשמברכים חודש-אדר בשנה-מעוברת יש לומר בפירוש אדר-ראשון או אדר-שני. ובאם לא פירש, נחלקו בזה הפוסקים, אך להלכה נפסק שסתם אדר הוא אדר-ראשון, לעניין נדרים שנדר אדם עד אדר, וכן כשכתב בשטרות אדר סתם ולא פירש לאיזה אדר כיוון, מקיימים את דבריו כמי שאמר אדר-ראשון.
ירושלמי מגילה ז, א-ב. ר"ה יט, ב תוד"ה אדר. נדרים סג, א-ב תוד"ה עד ר"ח. ר"ן שם ד"ה עד ר"ח אדר. טוש"ע יו"ד סר"כ ס"ח ש"ך שם סקי"ז. שו"ע חו"מ סמ"ג סכ"ח. וראה רמ"א סתכ"ז וט"ז ומג"א שם סק"א.