האם איסור נעילת הסנדל הוא אף לילדים?

נאמר בפסוק "כל הנפש אשר לא תעונה . . ונכרתה". ובלשון התורה עינוי סתם הוא מניעת אכילה ושתיה כמו שנאמר: "ויענך וירעיבך ויאכילך" ושתיה בכלל אכילה היא. אלא שכיוון שישנם דברים נוספים שלעיתים מוגדרים כ"עינויים", למדו חכמים שגם הם אסורים ביום הכיפורים מן התורה, ואלו הם: רחיצה, סיכה, נעילת הסנדל ותשמיש, וע"כ חובה אף לנהוג בכל דיני ההרחקות ביום הכיפורים בין ביום ובין בלילה.

אכילה ושתיה אסורים אפילו במשהו. כמו כן אסור להתעסק ביום הכיפורים בהכנת מאכלים, וכן נמנעים מהכנת אוכל ביום הכיפורים אחר הצהריים לצורך מוצאי יום הכיפורים. אולם לצורך ילדים קטנים שאינם מסתדרים לבדם בהכנת האוכל מותר להכין להם את האוכל. אך ילדים גדולים דיים שיכולים להכין לבד – אין לעשות זאת עבורם ומותר רק להגיש להם את האוכל.

מחנכים את הקטנים מגיל 9-10 להתחיל להתענות לשעות, כלומר, לאכול מאוחר יותר מזמן האכילה הרגיל. וככל שהילד חזק ובריא יותר, מאחרים יותר את זמן האכילה שלו. ילדים מתחת לגיל 9 אין לענות אותם ואם הם רוצים לאכול יש לאפשר להם (גם בליל יוה"כ). כמו כן אין מדקדקים שבנים בגיל שתים עשרה ובנות בגיל אחת עשרה יתענו כל היום. ילדים הזקוקים לאכול, יש להשגיח עליהם שלא יאכלו אכילה גסה, ושיברכו כדין.

כל רחיצה של תענוג אסורה ביום הכיפורים, ואף לילדים שהגיעו לגיל חינוך – צריך לחנכם להקפיד שלא לרחוץ את גופם ואת ידיהם. אולם רחיצה שמטרתה להעביר לכלוך, כגון לרחוץ את ידיו אם התלכלכו, וכן לרחוץ תינוק מטינוף, וכדומה – מותר. אלא שיזהר לשטוף את המקום המלוכלך בלבד. וכלה שהיא בתוך שלושים יום מחתונתה, מותרת ברחיצת פניה.

ביום הכיפורים נוטלים ידיים באופן שהמים יגיעו עד קשרי האצבעות בלבד, כלומר עד מקומות חיבור האצבעות אל כף היד, ולא על כל היד. אחרי נטילת ידיים בבוקר. קודם נשיאת כפיים נוטלים הכהנים ידיהם – כרגיל – עד פרק הזרוע. במוצאי יום הכיפורים נוטלים את כל הידיים ואף הכהנים יעשו כן.