האם בעלי הברית 'חיובים' לעלות לתורה בשבת שקודם הברית?

על השבת שבין לידת התינוק להכנסתו בבריתו של אברהם אבינו, מובא במדרש משל למלך שגזר ואמר לכל אורחיו שלא יקבלו פניו עד שיראו מתחילה את פני המלכה, "כך אמר הקב"ה לא תביאו לפני קרבן עד שתעבור עליו שבת, שאין ז' ימים בלא שבת ואין מילה בלא שבת", וכתבו הפוסקים שמטעם זה נהגו שבת לפני המילה לעשות סעודת "שלום זכר" בליל שבת, והפוסקים הגדירו סעודה זו כ"סעודת מצווה".

על אף שבדרך כלל נהוג לערוך את סעודת "שלום זכר" בליל שבת שקודם ברית המילה ויש לה שייכות למצוות המילה, כתבו הפוסקים שגם אם הברית אינה בזמנה נוהגים לערוך סעודה זו בשבת הראשונה ללידתו, משום שסעודה זו נקבעה כהודאה לה' על לידת התינוק בשלום. טעם נוסף לעריכת סעודה זו הוא כניחומים לילד על ששכח תורתו שלמד במעי אמו. ומסיבה זו אף נוהגים לאכול קטניות המזכירים תנחומים, והמנהג לאכול ארבעס (גרגירי חומוס).

בלילה שלפני הכנסת התינוק בבריתו של אברהם אבינו צריך התינוק לשמירה יתירה (ויש שכתבו שעיקר ההקפדה בזה היא עד חצות הלילה), ועל כן נוהגים בערב זה להביא תינוקות של בית רבן לקרוא קריאת שמע ו"המלאך הגואל". וכן נוהגים להיות ניעורים בלילה זה ולעסוק בו בתורה ובאמירת פסוקי תנ"ך ומאמרי הזוהר שהנהיגו לאמרם בלילה זה.

על מצוות המילה נאמר, "שש אנכי על אמרתך". וכן אמרו חכמים "כל מצוה שקיבלו עליהם בשמחה כגון מילה . . עדיין עושין אותה בשמחה". ועל כן נוהגים שכאשר התפלה מתקיימת בנוכחותו של אבי הבן, או הסנדק או המוהל אין אומרים "תחנון" בשחרית ובמנחה שקודם הברית. וכן בבית-הכנסת שבו תיערך הברית באותו היום, אין אומרים "תחנון" בתפלות שקודם הברית. וכשהברית חלה בתענית ציבור אין אומרים תחנון (שלפני הסליחות) ו"אבינו מלכנו", אך אומרים סליחות עם הוידוי שבתוכן.

אמרו חכמים "כל עדות נאמנה לישראל בעשרה . . עדות ברית מילה בעשרה", ועל כן נוהגים לערוך את הברית לכל הפחות במעמד עשרה מישראל, ואם אי אפשר יש לאסוף כמה אנשים שיוכל. ולכתחילה יש לעשותה ברוב עם. ומצווה ללכת למקום בו מתקיימת ברית והבא לשם כמקביל פני השכינה ומתכפרים עוונותיו.