האם יש חיוב לברך לפני הרחת טבק?

אמרו חכמים: "הנהנה מן העולם-הזה בלא ברכה כאילו נהנה מקדשי-שמים", ולכן על-כל הנאה שאדם נהנה בעולם הזה, עליו לתת שבח והודאה לה'. כמו-כן אסור ליהנות מריח טוב קודם הברכה. חכמים תיקנו ברכה מיוחדת על הריח, מפני שהוא דבר שנכנס לגוף וסועד אותו, ודומה בכך לאכילה ושתייה. על פירות ריחניים מברכים: "אשר נתן ריח טוב בפירות"; ועל עצי או עשבי בשמים "בורא עצי או עשבי בשמים"; ויתר המינים ברכתם "בורא מיני בשמים". עם זאת, במוצאי-שבת בהבדלה, נהגו לברך על כל הסוגים "בורא מיני בשמים", משום שאין הכול בקיאים בברכות. ועדיף לצרף בושם שברכתו הפרטית "מיני בשמים", כדי לברך את הברכה כהלכה.

אודות שליח ציבור שטעה בתפלתו נאמר בגמרא: "טעה בכל הברכות כלן אין מעלין אותו". כלומר אין שולחים שליח-ציבור אחר תחתיו, אלא כל-עוד ויודע לתקן טעותו יכול הוא להמשיך ולהתפלל, אולם אם מכוון את טעותו בברכת ולמלשינים באופן שיטתי, מונעים ממנו לגשת לפני התיבה. במקרה שאינו יודע לתקן טעותו מעבירים אותו מתפילה זו, אך כשר הוא להתפלל תפילות אחרות. במידה וארע הדבר, כך שישנו צורך שייגש אחר תחתיו, על הש"ץ המחליף להתחיל מתחילת הברכה שהראשון טעה בה, מפני שלא ניתן לחלק ברכה אחת לשנים. ואם טעה הוא כשאחז בשלשת הברכות הראשונות, עליו להתחיל מתחילת התפלה, כיוון ששלשת הברכות הראשונות חשובות כאחת.

בהלכה הקודמת התבאר ששליח צבור שטעה עליו לתקן ולחזור לברכה שטעה ואם אינו יודע אחר מחליפו וחוזר לתחילת אותה הברכה. הכלל ההלכתי קובע שבכל טעות המעכבת את תפלת היחיד – שעל היחיד לחזור באם טעה בתפלתו – מחויב אף השליח ציבור לחזור. היוצאים מן הכלל הן טעיות של הזכרת עניינו של יום, ולמשל כשלא אמר "יעלה ויבוא" בראש חודש בשחרית – שלמרות שהיחיד חוזר כל עוד ולא התפלל מוסף – אין השליח ציבור חוזר מפני טורח הציבור, כיוון שעדיין עליהם לומר מוסף בה יזכירו את ראש חודש. אלא שאם נזכר כשעדיין לא סיים את חזרת- הש"ץ עליו לחזור לברכת "רצה".

בהלכות הקודמות התבאר דין שליח-ציבור שטעה בעת חזרת-הש"ץ. הלכה זו תעסוק בטעות בתפלת-הלחש. כתבו הפוסקים שהש"ץ שטעה בתפלתו שבלחש, לעולם אינו חוזר ומתפלל שוב את תפלת העמידה, משום שבכך יגרום טורח לציבור, אלא יסמוך על חזרת-הש"ץ אותה יאמר מיד, וכשיסיימה יאמר בלחש "אלקי, נצור" ויפסע לאחוריו כפי שנוהג היחיד. במקרה שטעה הש"ץ, בשלשת הברכות הראשונות של תפלת שמונה עשרה – בתפלתו שבלחש, נחלקו הפוסקים: יש שכתבו שעליו לחזור. לעומתם היו שכתבו, שאף אם טעה בשלשת הברכות הראשונות אינו חוזר. ולמעשה פוסק אדמוה"ז שכל עוד ואוחז הוא עדיין בתפלתו יחזור, אך אם כבר סיים תפלתו לא יחזור, שלא להטריח את הציבור.

נאמר: "מקצה שלש שנים תוציא את כל מעשר תבואתך.. ובא הלוי.. והגר והיתום והאלמנה .. ואכלו ושבעו". בפסוק זה מתוארת מצוות עשה של מעשר עני. כשם שבשנה הראשונה והשנייה, הרביעית והחמישית, מפרישים מהיבול הארץ, בין היתר, "מעשר-שני", כך בשנה השלישית והשישית לשמיטה מפרישים במקומו "מעשר עני". אחד ההבדלים המרכזיים שבין "מעשר שני" ל"מעשר עני" הוא, שב"מעשר-שני" ישנה קדושה ופודים אותו במטבע. לעומתו, "מעשר עני" אמנם חייבים להפריש, אך אין בו קדושה, אלא הוא שייך לעניים. כיוון ששנה זו – תשע"ח הינה שנת "מעשר עני" לכן יש לתת את הדעת על דיני מצווה זו כפי שיתבאר אי"ה בהלכה הבאה.