האם מותר להשליך גרעיני פרי בשדה בשנת השמיטה?

כל יהודי – בין בעל השדה ובין אדם אחר, בין עני ובין עשיר – רשאי לקטוף מעט מפירות שביעית, בכמות סבירה המיועדת לאכילה עבורו ועבור בני ביתו. ולאחר שאדם אחד נטל פרי והכניסו לכליו – זכה בו ונעשה שלו לכל דבר. מעתה אסור לאדם אחר ליטלו ממנו. פירות אלו מותרים באכילה לכל אדם הזוכה בהם מן ההפקר ובלבד שינהג בהם קדושת שביעית.

בעת שקוטף הפירות טוב שישנה בקטיף עצמו, ולא יעשה זאת בכלים הרגילים המשמשים לכך. לא ילקט מהשדה פירות בעודם בוסר ויביאם לביתו. אמנם, פירות שהדרך בכל השנים להביאם כך – מותר להכניסם הביתה בעודם בוסר, ולאכלם כשיבשילו. כשקוטף את פירות השביעית מותר לו לקטוף רק את הכמות הרגילה כדרך התצרוכת הביתית הקבועה בכל השנים. וכן לקטוף כמות גדולה ולשמור בהקפאה או בשימורים וכדומה (אפילו כדי לאכלם לאחר מכן בעצמו) – אסור. ואם רוצה בעל השדה לאסוף כמות גדולה מצורך בני ביתו, על מנת לחלק לעניים – מותר. ובלבד שלא ימנע אף אדם מלהיכנס לשדה ללקט בעצמו פירות, אך רשאי להגביל את שעות הכניסה לשעות סבירות ונוחות.

במקרה שמוכר מעט מפירות שביעית – המעות שיקבל הרי הן כפירות שביעית ויקנה בהן מאכל (ואז תפקע הקדושה מן המעות) ויאכלנו בקדושת שביעית, ואותו הפרי הנמכר נשאר גם הוא קדוש בקדושת שביעית כשהיה. ואם עבר וקצר כל שדהו, הרי התבואה והפירות הפקר, ואסור לו להכניסם לביתו.

למרות שהשדה מן הדין הינה הפקר לעניין שיכול להיכנס ללא רשות, עם זאת, טוב וראוי להודיע לבעל השדה כאשר נכנס לשדהו, ואף להודות לו על הפירות. אמנם לשלם לו על כך בממון – אסור. ויש אומרים שמותר לתת לבעל השדה דבר מועט שאינו יכול להיחשב סחורה. ויש שהמליצו להימנע מלזכות מן ההפקר, כדי שלא להתרגל לקחת בחינם ממה שאינו שלו.

הבא אל השדה רשאי לקחת מהפירות בלבד, ולא מענפים וכדומה, ואף לא מפירות שאין בהם קדושת שביעית – כגון פירות שנותרו משנה שישית. על הבאים לשדה לנהוג בזהירות שלא להשחית ולא להזיק לקרקע ולאילנות. אבל אם הניח בעל השדה בדרך אל האילנות חפצים החוסמים את המעבר, רשאים הבאים ללכת כדרכם, ואם יישברו פטורים מלשלם. אין רשות להיכנס אל השדה כדי לעבור דרכה למקום אחר. כמו כן יש מי שהורה כי במקרה שניתן לקטוף מן העץ מחוץ לחצר – אסור לזרים להיכנס פנימה לקטוף.