האם מותר לענות לדבר שבקדושה בזמן הנחת תפילין?

אמרו חכמים: "על ..של יד אומר ..להניח תפילין ..של ראש אומר ..על מצות תפילין". שכן, תפילין של יד ותפילין של ראש מעיקרן הינן שתי מצות שאינן מעכבות זו את זו; אך תקנו חכמים לסמוך הנחת תפילין של ראש לשל יד ושלא לדבר ביניהם, בכדי שתחול ברכת "להניח תפילין" גם לתפילין של ראש. על חומרת האיסור לדבר בין "של יד" ל"של ראש" ניתן ללמוד מהאמור בגמרא, שאזהרת "הכהן-המשוח" לפני היציאה למלחמת רשות, "איש הירא .. ישוב לביתו", הכוונה למי שירא מעבירות שבידו, כגון שדיבר בין הנחת תפילין של יד לשל ראש! אולם מי שדיבר ביניהם, יברך לפני הנחת תפילין של ראש, ונוסח הברכה היא "על מצוות תפילין".

נאמר "ויקח אהרן את אלישבע .. אחות נחשון", ומכאן למדו חכמים שהנושא אשה צריך לבדוק את אחיה. חז"ל כבר למדו שישנם תופעות תורשתיות שעלולות לעבור מאב לבנו ומשום כך הזהירו שיש לבחון את המשפחה בטרם משתדכים עמה. עם התפתחות המדע נחשפו מגוון רחב של אפשרויות מידע באמצעות בדיקת דם פשוטה. בין הפוסקים התעוררה השאלה האם מותר לערוך בדיקות גנטיות אלו, או שמא מוטב להימנע מכך ולבטוח בה', כאמור "תמים תהיה עם ה' אלוקיך". למעשה, כתבו הפוסקים שראוי לעשות את בדיקות אלו הנחוצות שהוכחו כמצילות. ובשם הרבי מובא, שהסכים לבדיקות אלו. אך מעבר לכך לא מומלץ לעשות בדיקות למחלות גנטיות שסיכויים רחוק, בכדי למנוע מתח מיותר.

נאמר: "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" ודרשו חכמים, "לפניהם ולא לפני עובדי כוכבים". מכאן האיסור ללכת להתדיין בפני ערכאות של גויים, ובכללן בתי המשפט האזרחיים שאינם דנים על פי דיני התורה. לדעת הרבה פוסקים איסור זה הינו מן התורה. ומשום מכך על כל טענה ותביעה ממונית שבין אדם לחברו יש לבוא לדון עליה בדין תורה בפני בית הדין. במידה וידוע בבירור שהנתבע לא יתייצב בפני בית הדין, יש שכתבו שהתובע יפנה תחלה לבית דין לפני ההליכה לבית המשפט וייטול מהם את הרשות לכך. אולם יש פוסקים שהקילו בכך, אלא שראוי לכל הפחות להתייעץ על כך תחילה עם דיין מומחה.

על המן שירד לישראל במדבר מספרת התורה: "ביום השישי לקטו לחם משנה". מפסוק זה למדו חז"ל שבשבת יש לבצוע שתי ככרות. בגמרא מובא שיש שנהגו לברך על שתי הכיכרות אך לבצוע רק אחת משום שנאמר "לקטו לחם משנה" רק על הלקיטה – האחיזה. ויש שנהגו לבצוע מן הכיכרות פרוסות גדולות שיספיקו לכל הסעודה, משום שבכך מראה את חביבותו לאכילת סעודת השבת. למעשה, אין צורך לבצוע משניהם, אלא לבצוע פרוסה גדולה שתספיק לכל הסעודה, ויש שכתבו שראוי לבצוע את שתי הכיכרות או על כל פנים להשאיר את שתיהן על השולחן. לפני הברכה נהוג לרשום עם הסכין על החלה, תוך הקפדה שלא לחתוך כדי שהחלות יהיו שלימות בברכה.

אודות העדפת בציעת הכיכרות ישנם חילוקי דעות. שכן, הכלל ההלכתי אומר ש"אין מעבירין על המצוות", כלומר שעל האדם להעדיף לקיים את המצווה שבאה לפניו תחילה, משום כך ישנה עדיפות לבצוע על החלה העליונה. וכך נוהגים למעשה בסעודות יו"ט וכן בסעודת שבת בבוקר. אולם לגבי סעודת ליל שבת, נהוג על פי הקבלה לבצוע מן החלה התחתונה, ובכדי שלא 'להעביר על המצווה', כתבו הפוסקים שהבוצע יקרב אליו יותר את החלה התחתונה. למעשה אנו נוהגים בכל סעודות שבת ויו"ט להניח את החלות צמודות זו לזו בצדם החלק, ותמיד לבצוע מן החלה הימנית, אלא שביום שבת החלה הימנית תהיה קצת מעל החלה השנייה.