האם צריך ליטול ידיים לפני שאוכלים צ'יפס?

אחת ממלאכות שבת היא "מכה בפטיש", מתולדות מלאכה זו היא "תיקון כלי", כלומר -כל פעולה הגורמת לכלי להיות מוכן לשימוש נכלל בגדר מלאכה זו.  מכיון שכלי נאסר בשימוש לפני טבילתו, נמצא שהטבלתו מתקנת את  הכלי להיות ראוי לשימוש, ומשום כך אסור להטביל כלים בשבת. בעת הצורך קיימות מספר אפשרויות להשתמש  בשבת בכלי שאינו טבול, ומהם: 1) לתת לגוי את הכלי במתנה, ואח"כ לקבל ממנו את הכלי בהשאלה, ובמוצאי שבת להטביל את הכלי בלי ברכה; 2) באם מדובר בכלי שיכול לקבל תכולה כמו כוס, יכול למלא את כל הכוס ממי המקווה -ללא ברכה- ומילוי זה נחשב לכלי כטבילה.

כתוב בתורה בנוגע לטהרת אדם מטומאה "ורחץ את כל בשרו במים", ולמדו מכך חכמים שכל הגוף צריך להיכנס לתוך המים. חכמים השוו את דין הטבלת כלים לטבילת האדם וכשם שחציצה בטבילת האדם היא ברוב הגוף וכשהדבר מפריע לו, כך בטבילת כלים חציצה היא: רק ברוב הכלי, וכן שהדבר הדבוק לכלי מפריע לו. ולכן כאשר התווית היא מחֵברַה חשובה המייפה את הכלי ונותנת לו יותר חשיבות, תווית זו אינה מהווה חציצה, אולם מי שמוריד חלק מהתווית ומוכיח בכך שאינו חפץ בה – שאריות המדבקה מהווים חציצה. מדבקת ברקוד שרוצה להורידה לפני השימוש בכליו, עליו להסירה לפני הטבלת הכלי.

כמים תיקנו לאכול ג' סעודות בשבת, בכל סעודה שהיא מחובת השבת יש חיוב להזכיר את השבת בברכת המזון. וכששכח להזכיר שבת עליו לחזור ולברך שוב. ומכיוון שבדיעבד יוצאים ידי חובת שתי הסעודות הראשונות גם באכילת מזונות, לכן מי שמקדש ביום ואוכל מזונות ושכח להזכיר קדושת שבת בברכה מעין ג' עליו לחזור  ולברך שוב. אבל מי שכבר אכל את סעודות השבת ושוב טעם מזונות ושכח "רצה" בברכה, לא יחזור, מכיוון שאין אכילה זו מחובת השבת.

בדרך כלל, איסור שהתערב במאכל, באופן שלא ניתן לזהותו, בטל כשיש במאכל פי שישים ממנו. אולם ישנם דברים שאינם בטלים לעולם מפאת חשיבותם או חומרתם. אחד מהם הוא כאשר האיסור הוא שלם, המוגדר כ"בריה" ואינו בטל. אך כשה"בריה" הינה זבוב, מתעורר ספק, שכן, מדובר על דבר שטעמו פגום, ומאידך הוא בריה שלימה. בדין זה נחלקו הפוסקים האם "בריה" פגומה בטלה. כיוון שמדובר באיסורי אכילה, לכן מן הראוי לכתחילה להחמיר ולאסור את כל התבשיל. אך הסיר אינו צריך הכשרה.

אע"פ שמצוות ציצית אינה חובה על האדם – ורק כשיש לאדם בגד עם ארבע פינות, אסור לו ללבוש אותו עד שיטיל בו ציצית. עם זאת בגמרא האריכו מאוד בגודל מעלת הציצית ששומרת את האדם מלחטוא, שמזכירה כל הזמן את קיום המצוות, לכן מן הראוי לחפש להדר במצוות ציצית. גיל חינוך במצוות ציצית הוא מאז שקטן יודע איך להתעטף והוא כבן שש. יחד עם זאת, מצד קדושת המצווה והסגולה שבזה מובא להדר בזה כבר מגיל שלוש.  ההנהגה אצל רבותינו נשיאנו הייתה שמאז שהתינוק יודע ללכת ועוד לפני כן  שילבש טלית קטן.