המשלים את הקידוש ביום כיצד ינהג?

תקנו חכמים לקדש על היין לפני סעודת שחרית כמו לפני סעודת הלילה, לפי שכבוד יום קודם לכבוד לילה, ואם לא יקדש ביום על היין יהיה כבוד לילה עודף על כבוד יום. והטועם מיני מזונות וכדומה לפני התפילה – מנהגינו שאינו צריך לקדש לפניהם.

אף שתקנו לקדש ביום השבת קודם הסעודה, לא תיקנו לברך שוב את ברכת הקידוש שבירך בלילה (ברוך . . אשר קדשנו במצותיו ורצה בנו), אלא די בברכת "בורא פרי הגפן" שיברך על היין. בזמן הקידוש תהיה הפת מכוסה במפית (בנוסף למפה הפרוסה על השולחן, תחת הפת). וגם אם טועם אחרי הקידוש מזונות ולא פת – יש אומרים שיהיו המזונות מכוסים בעת הקידוש.

קידוש היום ניתן לומר בישיבה או בעמידה (ומנהג הרבי בד"כ לקדש בעמידה). אך גם אם מקדש בישיבה, נוהגים להתרומם מעט בברכת בורא פרי הגפן. נוהגים לאחוז את הכוס בידו, ו(אם מתכוון להוציא גם אחרים ידי חובת קידוש –) לומר בקול רם – מ"כי ששת" ולא יפסיק בדיבור בין "כי ששת" ל"על כן", שהרי הם שני חלקים של אותו הפסוק. כאשר יו"ט או חוה"מ חל בשבת, אומרים מזמור לדוד וכו' עד "ויקדשהו" – בלחש.

לאחר הקידוש אין מברכים ברכה אחרונה על היין כיוון שהקידוש הוא צורך הסעודה ונפטר בברכת המזון, אך הטועם אחרי הקידוש מזונות ולא פת – ראוי שישתה לפחות רביעית (כ-86 סמ"ק) יין, כדי לצאת מידי ספק ברכה אחרונה (ולמעשה נוהגים בכל מקרה לשתות את רוב תכולת כוס הקידוש, אפילו אם יש בה יותר מרביעית). אבל גם אם שתה "כמלא לוגמיו" בלבד, יצא ידי חובת קידוש.

כאשר מתקיימת ברית מילה בשבת קודש, והאומר את הברכות ("בורא פרי הגפן" ו"אשר קידש ידיד") עדיין לא קידש – יתנו מן היין לקטן (שכיוון לצאת בברכת הגפן ) שישתה, אך המברך לא יכול לשתות כיוון שעדיין לא קידש, ואם אין שם קטן או שרוצה לשתות בעצמו יכוון המברך גם לצאת ידי-חובת קידוש בברכת-היין (ויאמר את פסוקי הקידוש לפני הברכות), וכיוון שצריך שיהיה הקידוש במקום-סעודה, לכן אחר הברכה ושתיית היין יאכל כזית פת, או מיני "מזונות", או אפילו ישתה רביעית יין שלימה מן הכוס, ויוצא י"ח, אלא שלכתחילה צריך שתהיה הרביעית יין בנוסף לכוס הקידוש.