כיצד ינהגו עם מערכת השקאה ממוחשבת בערב שנת השמיטה?

ימי שלהי שנת תשפ"א הנם ימים הסמוכים לשנת השמיטה, וחלקם של דיני השמיטה נוגעים אף לימים אלו. ככלל כל המלאכות שהתירו חכמים לעשותן בשביעית כדי למנוע נזק משמעותי – באם ישנה אפשרות צריך להקדים ולעשותן בשנה שישית ואין לדחותן לכתחילה לשנת השמיטה; כמו כן פעולה שנדרש לעשותה מספר פעמים במהלך השנה, יש להקדים ולעשות פעם אחת בשנה שישית, כדי למעט במספר הפעמים שיעשנה בשביעית. ועל כן בסוף שנה זו יש לדאוג לעדור את הצריך עידור, לדשן, לזבל, לנכש עשבים שוטים, לגזום את הצריך גיזום, לכסח את הדשא, לקשור ולתמוך ענפים במקום הנדרש, להלבין גזעי עצים, ולעטוף עצים להגנה מקרה.

בשונה מנטיעת עצי מאכל (כששורשיהם מגולים ואינם מעורים באדמה) שנמנעים למעשה מנטיעתם החל משקיעת החמה של ליל ט"ז מנחם-אב, את אילנות הסרק ניתן לנטוע לכתחילה עד ט"ו אלול אך לא יאוחר מתאריך זה, מפני שצריך 14 יום לקליטת הנטעיה לפני ראש השנה. והמרכיב ענף מאילן אחד בתוך אילן אחר (גם בעץ מאכל), ראוי שיעשה זאת עד ט"ו אלול.

תבואה וקטניות יש לזרוע בשישית באופן שיספיק להגיע לפני ראש השנה לשלב צמיחת שליש מגידולה שהיא "עונת המעשרות", שמאז הרי היא ראויה להיזרע ולהצמיח, ולפני כן אינה נקראת תבואה. ולאחר זמן זה אין איסור בעצם מעשה הזריעה, אלא שהתבואה והקטניות (שייזרעו בסוף שנה ששית ויגיעו ל"עונת המעשרות" בשנה השביעית) יהיו אסורים משום "ספיחים".

פרחי נוי ראוי לשתלם עד כ"ו אלול. דשא מן הדין מותר לשתול עד ראש השנה. אך כיוון שלאחר השתילה הדשא זקוק להשקיה מרובה וכיסוח, מומלץ להקדים את השתילה לכל היותר לתחילת הקיץ. ואם שתל בחודשים האחרונים של השנה – ישקהו עד ראש השנה בכמות גדולה של מים ובמרווחי זמן קצרים, וכן יכסחו פעמיים בשבוע.

בזמן שבית המקדש קיים, איסור עשיית מלאכה בקרקע מתחיל שלושים יום לפני תחילת השנה השביעית – מהלכה למשה מסיני, ומתקנת חכמים אף מוקדם יותר. ובזמן הזה אין דין זה של תוספת שביעית. אולם, כשם שמוסיפים מחול על הקודש בערב שבת, כך ראוי להוסיף מעט בערב ראש השנה של שביעית – לפני התקדש החג – להימנע מדברים האסורים בשמיטה עצמה, ולמעשה בפועל, בלאו הכי מקבלים תוספת איסור מלאכה לפני השקיעה מחמת קדושת יו"ט ודי בתוספת זו.