מאיזה צד מוליכים את ספר התורה לארון הקודש?

אודות גלילת ספר התורה נאמר בגמרא: "הגוללו נוטל שכר כולן", משום כך כתבו הפוסקים שרווח המנהג בעבר לתת 'כיבוד' זה לגדול שבקהל. אלא שלמעשה כיום נהוג שמכבדים את אחד מהקהל להגביה את הס"ת, ולאו דוקא את הגדול שבהם, ובלבד שמסוגל הוא להחזיקו בבטחה ולהראות הכתב לקהל כראוי, ואם אינו יכול אין לכבדו בכך, וגם הוא ימנע עצמו מזה אם מכבדים אותו.

למנהגנו מגביהים את ספר התורה לאחר סיום הקריאה בספר התורה. המגביה פותח שלושה עמודים מספר התורה (ומי שיש לו כח יכול לפתוח יותר), ומגביה את הס"ת כשהכתב מול פניו. מסתובב לשמאל (באופן שייראה הכתב לעומדים מימין), ואז מסתובב בחזרה לימינו. לאחר מכן מניח את הס"ת על שולחן הקריאה, והמגביה סוגרה בעצמו, אחר כך הולך אחורנית ומתיישב – תוך כדי שהוא אוחז את הס"ת סגור – על כסא או ספסל.

בעת הגבהת הס"ת הקהל עומדים, וכל אדם (הקרוב אל הבימה) ישתדל להתקרב אל הבימה כדי שיוכל לקרוא מה שכתוב בספר תורה. בעת הגבהת הס"ת אומרים – הן הציבור והן המגביה – "וזאת התורה . . ויאדיר". ויש שכתבו שטוב שיסתכל האדם בתיבה שהאות הראשונה שלה היא כמו האות הראשונה של שמו.

כאשר סוגר המגביה את ספר התורה, עליו להקפיד לסגור באופן שהתפר (שבין יריעה ליריעה בספר התורה) יהיה באמצע (היינו בין שני עצי החיים). למנהגנו חוגרים את האבנט בתחילת השליש התחתון של ספר התורה. בגלילת ספר התורה נוהגים לכבד גם ילדים, וזאת בכדי לחנכם במצוות . לאחר ההגבהה ניתן לתת לקטן לאחוז את ספר התורה.

בשעה שמוליכים את הס"ת אל ארון הקודש – חייבים כל הקהל לעמוד, ואסור להפנות את הגב אל ספר התורה. ונוהגים להביט לעבר הס"ת לאורך הדרך אל ארון הקודש, וכן לנשקו כשעובר לפניהם. ומחנכים במיוחד את ילדי ישראל לנשק את הס"ת. הרב המגיד אמר: הלואי היו נושקים הס"ת באותה האהבה, שהיה הבעש"ט מנשק את הילדים בהוליכו אותם אל ה"חדר". וכן אמר כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב שאדם שיהיו לו במשך שבעים שנה בני חיי ומזוני רוויחי עם ארמונות והיכלות, אין לדבר כל ערך לגבי הזכות שיש לו בנשיקה אחת בספר תורה.