מדוע לא מברכים על נטילה לדבר שטיבולו במשקה?

תקנו חכמים שסתם ידיים נחשבות כטמאות, עד שייטול את ידיו במים. כיוון שהידיים עסקניות ועשויות בכל רגע לגעת בדברים טמאים. בתקופה מאוחרת יותר תקנו חכמים ליטול ידיים לפני אכילת מאכל שיש עליו רטיבות בכדי שהטומאה לא תעבור על ידי המשקים שעל המאכל, כנהוג בתרומה הנאכלת בטהרה, וגם כיום כשאין הכהנים אוכלים תרומה, לא בטלה תקנה זו, בכדי לשמר את הרגלי החיים על פי כללי הטהרה, תוך כמיהה שחיים אלו יחזרו בקרוב, לכן גם בימינו כל האוכל דבר שטיבולו במשקה חייב ליטול ידיו, או שינגבו. אולם על המשקים עצמם לא תיקנו נטילה, ואף אם האדם שותה מים בידו מן הברז אין צריך לטול את ידיו תחלה, שכיוון שדרך השתייה היא בכלי – לא גזרו עלייה חכמים.

דין "דבר שטיבולו במשקה" המצריך נטילת ידיים הוא רק בשבעת המשקים המעבירים את הטומאה, והם: יין, דבש דבורים, שמן, חלב, טל, דם, מים. משקאות אלו מצריכים נטילת ידיים רק כאשר הם נוזליים, אולם כשהם קרושים בין ע"י חימום ובין ע"י הקפאה אינם נחשבים למשקים, ולכן חמאה אינה נחשבת כ"משקה" ומאכל המרוח בה אינו מצריך נטילת ידיים לפניו, אך ברגע שחזר המשקה ונימוח, כגון שהמיס את החמאה וממרחה על דבר מאכל, חוזר להיות דינה כ"משקה".

דבר מאכל שטיבולו במשקה, גם אם אינו נוגע בידיו בחלקו הרטוב של המאכל אלא בצדו היבש, חייב בנטילת ידיים. ואף אם נוטל את דבר המאכל באמצעות כף אינו נפטר מנטילת ידיים. אולם בדברים שרגילים לאכלם עם כף ולא ביד כגון מרק, או דגני בוקר עם חלב לא גזרו עליהם נטילה ומותר לאכלם עם כף ללא נטילת ידיים. וכתבו הפוסקים שפרי הרטוב בחלק שאינו נאכל, כגון פרי הדר הרטוב רק בקליפתו וכשמקלפו משליך הקליפה, באם הפרי עצמו נותר יבש אין צורך ליטול ידיו תחלה.

מי שנטל ידיו לאכילת דבר שטיבולו במשקה והחליט אחר כך לאכול לחם, עליו ליטול את ידיו בשנית לצורך אכילת הלחם; במידה וידיו נותרו נקיות באופן כזה שלא הסיח דעתו מאז נטל את ידיו, לא יברך על נטילה זו. שכן, לכמה פוסקים נטילת הידיים אינה צריכה כוונה, וממילא נפטר בנטילה הראשונה ולכן לא יברך עליה.

כל האמור אודות חיוב נטילת הידיים לפני אכילת דבר שטיבולו במשקה, הוא רק בעודו רטוב. אבל כאשר נגבו, לא חייבו חכמים ליטול את הידיים לפניו. ואמרו חכמים שהנוטל ידיו במקום שלא חייבו הרי הוא "מגסי הרוח", משום שזוהי דרך גאווה ויוהרה בכך שמחזיק את עצמו יותר ממה שהורו חז"ל. אולם מי שרוצה ליטול ידיו לא בתורת חיוב אלא לנקות ידיו לכבוד הברכה או כל דבר שבקדושה, הדבר מותר.