מהי ההנהגה המחויבת לבאי השדה לקטוף בשביעית?

כל יהודי – בין בעל השדה ובין אדם אחר, בין עני ובין עשיר – רשאי לקטוף מעט מפירות שביעית, בכמות סבירה המיועדת לאכילה עבורו ועבור בני ביתו. ולאחר שאדם אחד נטל פרי והכניסו לכליו – זכה בו ונעשה שלו לכל דבר. מעתה אסור לאדם אחר ליטלו ממנו. פירות אלו מותרים באכילה לכל אדם הזוכה בהם מן ההפקר ובלבד שינהג בהם קדושת שביעית.

בעת שקוטף הפירות טוב שישנה בקטיף עצמו, ולא יעשה זאת בכלים הרגילים המשמשים לכך. לא ילקט מהשדה פירות בעודם בוסר ויביאם לביתו. אמנם, פירות שהדרך בכל השנים להביאם כך – מותר להכניסם הביתה בעודם בוסר, ולאכלם כשיבשילו. כשקוטף את פירות השביעית מותר לו לקטוף רק את הכמות הרגילה כדרך התצרוכת הביתית הקבועה בכל השנים. וכן לקטוף כמות גדולה ולשמור בהקפאה או בשימורים וכדומה (אפילו כדי לאכלם לאחר מכן בעצמו) – אסור. ואם רוצה בעל השדה לאסוף כמות גדולה מצורך בני ביתו, על מנת לחלק לעניים – מותר. ובלבד שלא ימנע אף אדם מלהיכנס לשדה ללקט בעצמו פירות, אך רשאי להגביל את שעות הכניסה לשעות סבירות ונוחות.

במקרה שמוכר מעט מפירות שביעית – המעות שיקבל הרי הן כפירות שביעית ויקנה בהן מאכל (ואז תפקע הקדושה מן המעות) ויאכלנו בקדושת שביעית, ואותו הפרי הנמכר נשאר גם הוא קדוש בקדושת שביעית כשהיה. ואם עבר וקצר כל שדהו, הרי התבואה והפירות הפקר, ואסור לו להכניסם לביתו.

באם אוכל את הפירות בשדה עצמה בשנת השמיטה, יזהר לא להשליך גרעיני פרי למקום שיכול להשתרש באדמה ולצמוח, אף על פי שאין כוונתו לזריעה, וטוב שימעך את הגרעינים לפני שמשליכם, כך שלא יוכלו לבוא לידי זריעה. ויש אומרים שכל שאינו מתכוון לזריעה, מותר. ואם הוא במקום דריסת רגלי אדם ודאי מותר, שאין סופן לצמוח ואין בו משום זורע.

למרות שהשדה מן הדין הינה הפקר לעניין שיכול להיכנס ללא רשות, עם זאת, טוב וראוי להודיע לבעל השדה כאשר נכנס לשדהו, ואף להודות לו על הפירות. אמנם לשלם לו על כך בממון – אסור. ויש אומרים שמותר לתת לבעל השדה דבר מועט שאינו יכול להיחשב סחורה. ויש שהמליצו להימנע מלזכות מן ההפקר, כדי שלא להתרגל לקחת בחינם ממה שאינו שלו.