מהי מעלת ההליכה ב'תהלוכה'?

כמו בכל ערב יום טוב, מדליקים את נרות החג לפני השקיעה, ובאם לא הדליקו ניתן להדליק בחג רק מאש הדולקת מערב החג. בהדלקת נרות ובקידוש, אין מברכים שהחיינו. רבותינו נשיאינו גילו כי שמחת שביעי של פסח גדולה משאר ימי הפסח. ומהעילויים של חג אחרון של פסח – הוא היותו סיום וחותם חג הפסח, ולכן הינו גם בבחינת "מאסף לכל המחנות" לכל ענייני חג הפסח, ומזה מבן גודל מעלת ויוקר הזמן והצורך לנצל כל רגע ורגע של יום זה.

מוציאים שני ספרי תורה. בספר הראשון, קוראים שבעה קרואים ב"ויהי בשלח פרעה", בעת קריאת השירה – עומדים. בסיום הקריאה, מניחים ליד ספר התורה – על הבימה – את הספר השני (ונשאר על הבימה עד הקריאה בו), ואומרים חצי קדיש. בספר השני קוראים למפטיר "והקרבתם". הפטרה: "וידבר דוד". בארץ ישראל – הזכרת נשמות. מי שהוריו בחיים, יוצא מבית-הכנסת בזמן הזכרת נשמות. אָבֵל (רח"ל) בשנה הראשונה למות אביו או אמו, נשאר בבית-הכנסת אך אינו מזכיר נשמות. אומרים 'אב הרחמים'. גם מי שאינו מזכיר נשמות, יכול לאומרו.

מיד בצאת הכוכבים מותר לאכול שרויה, גם קודם ברכת המזון. אף שנמשכה הסעודה במוצאי שבת ויו"ט עד לאחר צאת הכוכבים אומר בברכת המזון "רצה" ו"יעלה ויבוא" (באם לא הבדיל בתפלה או על הכוס, או אמר "ברוך המבדיל בין קודש לחול"). כשמברך לאחר צאת הכוכבים, מעבירים מים אחרונים על השפתיים. חמץ שעבר עליו הפסח ולא נמכר לגוי נאסר באכילה ובהנאה. מוצרי חמץ שלא ידוע האם נמכרו לגוי, אין לקנותם אלא א"כ מופיע על האריזה שנאפו לאחר הפסח.