מהם דיני ומנהגי "שושן פורים"?

מצוה על כל אדם לשלוח לרעהו שתי מנות ביום פורים, כאמור "משלוח מנות איש לרעהו". ומכך שנאמר שהמשלוח צריך להיות "מנות" (לשון רבים) למדו שיש לשלוח לכל הפחות שתי מנות, לאדם אחד כאמור "איש לרעהו". בטעמה של מצות משלוח מנות כתבו שהוא בכדי להרבות אהבה ואחווה. טעם נוסף למצוה זו הוא ששילוח המנות נועד לצורך סעודת פורים, לסייע בכך למי שחסר לו.

זמן המצוה הוא ביום הפורים, החל מנץ החמה ועד לשקיעתה. לכתחילה יש לקיים את מצות משלוח מנות לאחר קריאת המגילה. בשעת הדחק, ניתן לשלוח לפני נץ החמה (לאחר עלות השחר), וכן אם הגיעה שקיעת החמה ועדיין לא שלח, ישלח בבין השמשות (עד צאת הכוכבים). השולח בליל פורים או במוצאי פורים – לא יצא ידי חובתו. לכתחילה יש לדאוג שגם שליחת המשלוח וגם קבלתו יהיו ביום פורים.

הבעל יכול לתת משלוח מנות עבור אשתו. וראוי שיודיע לה שנותן עבורה, וכן יודיע זאת למקבלי המשלוח (ואין צריך לזַכות לה קודם לכן). קטנים שהגיעו לחינוך, חובה לחנכם לקיים מצוה זו. ולמעשה יש לנהוג שגם קטני קטנים יקיימו מצוה זו, גם כשישנו ספק אם הגיעו לחינוך. ראוי שהילדים יתנו בעצמם משלוח מנות לחבריהם, ולא יסתפקו במשלוח ששולח אבי המשפחה. גם עני המתפרנס מן הצדקה חייב במצוה זו. אם אין בידו ממון ומאכלים אחרים חוץ ממאכלי סעודת פורים, יכול להחליף את סעודתו עם אדם אחר, ויוצא בזה ידי חובת משלוח מנות.

יש מחמירים לשלוח על ידי שליח דוקא. אך אין צריך להקפיד שהשליח יהיה גדול דוקא, ואדרבא, מנהג ישראל לשלוח על ידי הקטנים. יש לתת את שתי המנות יחד, ולא בזה אחר זה. מנהג כ"ק אד"ש לשלוח לכהן, לוי וישראל. איש שולח לחברו ואשה לחברתה, אך לא ישלח איש לאשה או אשה לאיש.

יש לשלוח מנות של מאכל או משקה, המוכנים לאכילה מיידית. נותנים שני סוגים שונים של מאכל או משקה. רצוי שיהיה משלוח עם מנות חשובות, ולפחות תהיה כל מנה בשיעור כזית, דהיינו שתי כזיתים במשלוח אחד (54 סמ"ק). אָבֵל ישלח דברי-מאכל בלבד, ולא דברי ממתקים, ויש שכתבו שישלח לאדם אחד בלבד. נוהגים לא לשלוח לאָבֵל – בתוך השלושים – משלוח מנות כלל אך מותר לשלוח מנות למשפחת האבל, כגון לאשתו או לבנו. ובאם שלחו לאבל מנות מחוסר ידיעה וכדומה, מותר לו לקבלן.