מי שאינו בקי והחל בקריאה ונכנס הבקי לאחר שהתחיל כיצד ינהגו?

בעבר היה הסדר שכל מי שעולה לתורה, קורא בעצמו בקול רם את הקריאה (וכך היה הדבר בתקופת חז"ל). וכתבו הראשונים שכיוון "שאין הכל בקיאין בטעמי קריאה . . תקנו שיקרא ש"צ שהוא בקי בקריאה", היינו שממנים אדם הבקי שיהיה "בעל קורא", והוא קורא בקול רם ומוציא את הציבור ידי חובתם (והעולה קורא איתו בלחש). ואפילו כשעולה מי שבקי בעצמו בקריאה – אף על פי כן יקרא הבעל קורא.

קריאת-התורה הינה כמעמד קבלת-התורה, וכשם שמתן תורה היה במעמד ה' משה וישראל כך כנגדם "מדקדקים שמשני צדדי העולה יעמדו, והיינו הקורא מצד אחד, והסגן מצד השני", (ואם הגבאי עומד בצד שמאל של הבימה יעמוד אדם נוסף בצד ימין). כאשר הבעל קורא – או הגבאי – עולה לתורה, יש להקפיד שיעמוד אדם נוסף ליד הס"ת, כך שבסך הכל יהיו תמיד שלושה אנשים ליד הס"ת.

נוהגים שהבעל קורא עונה "אמן" על ברכת העולה בקול רם, ומאריך בו קצת יותר מן הציבור, כדי שיבחינו שמתחיל לקרוא ויטו את אזנם לשמוע. טוב שיפסיק מעט בין עניית "אמן" לתחילת הקריאה, שלא יהיה נשמע שה"אמן" דבוק אל מה שהוא קורא. אין הקורא רשאי להתחיל בקריאה עד שיסיימו כל הציבור לענות "אמן". ואפילו אם יש בציבור כאלו הטועים ומאריכים ב"אמן" יותר מדאי, צריך להמתין להם.

אין מנהגנו שהבעל קורא מתעטף בטלית במיוחד לצורך הקריאה. אמנם, הקורא במקום שמנהגם שהבעל קורא מתעטף בטלית, ותובעים שגם הוא ינהג כך – ימלא את דרישתם. צריך לקרוא את כל הקריאה בעמידה, ואף לא ישען בעת הקריאה. הקריאה תהייה מתוך הכתב, ואסור לקרוא בעל פה אפילו מלה אחת, ואפילו אות אחת. הנזקק למשקפיים, מותר לו לקרוא בתורה באמצעות משקפיים. נהגו המדקדקים להתנועע בשעה שקוראים בתורה.

על הבעל קורא לקרוא במתינות ולא במהירות וידקדק בקריאת המלים לבטא כל מילה כראוי במבטא הנקודות לפי כללי הדקדוק בהברה ברורה, וכן עליו להקפיד לדייק בניגון הטעמים המקובלים במסורה, ולהפריד בין המילים. ויכול הוא לקרוא בהברה אשכנזית או בהברה ספרדית, אבל לא לערבב כי אם לקרוא את כל הקריאה באותה ההברה.